נערת תיכון

אני רוצה להרגיש נאהבת. כמו כולם. כמוך. רוצה להרגיש משהו מבעד לשפיך שיוצא ממך. אני רוצה לצאת לדייטים ולחיות את הקיטש שכולם מנסים להימנע ממנו. שתשלם עלי בדייט ושתיקח אותי למיטה. שתפתח בעדינות את הרוכסן של השמלה הלבנה עם המחשוף. שתגיד לי שאני "יפה" ולא "כוסית".
אני רוצה שתפסיק לקרוא לי צעירה רק בגלל שאתה חייל ואני עדיין נערת תיכון. אני באה עם כל החבילה- עם הדיבור על הרישיון והבגרויות, המורים והחופשות. אני נערת תיכון, וזה סקסי.
גם לוחם זה סקסי, עוד שנה אני אהיה לוחמת, אחייך מהטנק או מהספינה, אחזור בסופשים ואתן לך להתגעגע כמו שאתה עושה לי עכשיו. אני אשגע ואעצבן יותר ממה שאתה אומר שאני.
הסיכוי לביחד הוא קלוש, ושוב, הוא ביידים שלך. אני לא רוצה להצטייר כ"נופלת לרגלייך" אבל גם לא להיות "זאת שזרמה עם".
מותר לך לתת לי לנהוג, לנסות להכין אותי לטסט… או שהטקטיקה שלך הייתה להגן עלי משוטרים ולנהוג שיכור, טוב, עשית פיפי כמה פעמים בגינה אבל הדם שלך עדיין זורם מהר וחם פה. אתה מוריד חולצה ומכנס ואז השלב של התחתונים מגיע. ומתחת להכל אני עדיין ילדה קטנה. נערת תיכון, אתה אמרת, שאני רק נערת תיכון. בין הנשק למדים שאצלך בחדר אני שואלת את עצמי אם לא התבגרתי מהר מידי? אני בת שש עשרה, עוד מעט שבע עשרה וראיתי כל כך הרבה ועשיתי כל כך הרבה. תמיד יהיו יותר אבל הכל יחסי לא?
אני ואתה נהייה לזמן מוגבל. זאת אומרת עד שתשכח אותי או שאני אעבור למישהו אחר. שימאס לי או לך מלחכות או מסטטוס רחוק. הפז"ם שלך דופק ואני בין מיונים. אני לא שם אבל רוצה להיות איתך. זאת בקשה גדולה מידי?
בכל פעם מרגישה שהסרט הוא בלופים והחיים שלי הם דיסק שרוט, תקועים, צועדים במקום רק פונים עם המבט בכל פעם לכיוון אחר, מנסה להסתכל על האופק אבל הוא תקוע, נוטע שורשים במקום שומם ומבודד. בסך הכל רציתי להרגיש נאהבת. בסך הכל לא רציתי להיות לבד.