נערה שרוצה לאהוב

אני בת 15 גרה בקיבוץ, בו חייה את החיים.
פעם בשכבה בקיבוץ היינו שבעה ילדים (2 בנות ו5 בנים), כל פעם שהגיעה ילדה חדשה שנאתי אותה, כי חשבתי שהיא רוצה לגנוב לי את המקום "בחבורה". כל פעם שילד/ה הצטרפו הרגשתי איך "החבורה" שלנו לאט מתפרקת.
הילדים שמצטרפים אלינו כל כמה זמן מתגוררים בהרחבה של הקיבוץ, לרוב הילדים שם הם מגיעים מהעיר. מביאים את העיר איתם לקיבוץ, זה ממש מרגיז.
בתחילת כיתה ז' הצטרפה נערה חדשה, כמו כל מי שמגיע/ה לקיבוץ ישר חשבתי שהיא תגנוב את מקומי. במיוחד בגיל ההתבגרות כשבת חדשה מגיעה הבנים חוגגים מסביבה. עד שעוד אחת באה.
לאחר חצי שנה התחלתי להכיר אותה. מצאתי את הדברים הטובים שבה: היא מתייחסת יפה לכל אחד, טובת לב, אוהבת להתנדב ולעזור. התחלנו להסתובב ביחד, להכיר אחת את השנייה. כל פעם כשנפגשנו הערכתי אותה יותר.
אחרי תקופה התחלתי להרגיש אליה דברים, דברים שמעולם לא הרגשתי, הרגשתי שאני מתאהבת בה. זאת ההרגשה הכי טובה שהייתה לי אי פעם. היא כל הזמן בראש שלי, במחשבות בלי הפסקה, אני הרגשתי שאני מוכנה לעשות בשבילה המון.
התחלתי להבין עם עצמי שאני אוהבת בנות. כל החיים סובבים מסביבי בנים ואני לא מצליחה לראות אצלם את המעבר לידידים. רק עם הנערה הרגשתי כך.
אני יודעת שהיא אוהבת בנים ושהסיכוי שהיא גם אוהבת בנות שואף ל 0.
במשך תקופה חשבתי האם להגיד לה או לא להגיד לה, עד שהגיע היום שהחלטתי לספר לה.
היא אמרה לי שהיא אוהבת בנים, חשבתי שכך היא תגיב. לפחות עכשיו אני יכולה לפנות את הלב שלי ולהמשיך הלאה, לאהבה הבאה שלי.

שוב, ראיתי אותה,
התרגשות גדולה.
רוצה רק לומר לה,
שאני אוהבת אותה.

מחכה לרגע שתגיד, שהיא אוהבת אותי,
ושזה יהיה משמעותי.

כי אני אוהבת אותה.