נערה במבחן החיים-פרק 1

עכשיו, כולם כועסים ומאוכזבים ועוד מלא דברים……..אאני הרי לא יודעת מה מרגישים עלי, אני יודעת מה אומרים לי…..ואומרים הרבה חוץ מדבר אחד: הדבר שיבהיר לי סופית מה הם באמת חושבים עלי.
כי באמת, מה אני כבר יכולה לצפות מחבורה שכזו? הרי אחת מהן מעצבנת,אבל ברמות…..בואו נגיד, אורלי, אחת עם מלא קריזות, ליאור, ואחרונה עם מוזרות מסויימת, שני. מוזרה…….כן, זאת המילה. אבל חמודה. מאוד!

זה התחיל ככה ביום בהיר אחד,אני,ליאור,אורלי ושני רכלנו קצת על הבנים,כרגיל…..
אני הרגשתי מחוץ לתמונה,לא קשורה,והן,אפילו לא התייחסו אלי,איזה חוצפניות,הא!!!!!!!!

טוב, אני כבר הייתי רגילה ליחס כזה (תודו, לא ממש חכם להיות חבר של מישהו ולא להתייחס אליו אפילו נכון?) מה"חברות" שלי. אבל—>
הפעם,
הפעם הזאת זה היה שונה.

הן,כן התייחסו אליי אך,בזלזול רב.
אורלי ניסתה לרדת עליי ולהשמיץ אותי…..וברבים…..בלי שום רגשות:(. וכן, אני יודעת שלכם, מי שקורא את זה עכשיו, לא יודע למה אני חברה בכלל של ילדות כאלה. אבל מה רציתם?? של מי אני אהיה חברה …..של שירי? (מחומצנת גועלית) או של דנה (טוב, היא הייתה יכולה להיות בסדר, אבל היא הפכה לחברה הכי טובה של שירי. ובואו נודה על האמת שאין הרבה מה לצפות ממישהי שהיא חברה של שירי נכון?)
טוב,אז,הרגשתי רע איתן ולכן,החלטתי לומר להן שאני הולכת להתפנות והלכתי בוכייה לשירותיים.

הסתגרתי שם כמה זמן עד ששמעתי את ליאור אומרת לשני:"את יודעת,טליה מש הפכה להיות בכיינית…."
ובתגובה לכך שני אמרה לה:"נכון,אי אפשר לדבר איתה בכלל בלי שתבכה. אבל אל תהיי רעה, אולי יש משהו בבית שגורם לה להוציא את זה. משהו שאת לא יודעת." .זה היה נכון, לגמרי. בזמן האחרון יש הרבה מתח בבית. אני כבר התחלתי לחשוב מה יהיה לי כשאימי תקנה בית בתל אביב (אני גרה בנהרייה, זה המקום לציין,) ותעבור לשם. ואז יהיו חתונות שניות,
עם אנשים אחרים.
אמא לא תהיה עם אבא יותר.
כשאני חושבת על זה, אני רוצה כבר לבכות…)

…