נמלים של לילה

לפעמים בלילה לפניי שאני טובעת בחלומות זוחלות לראש גם מחשבות.
מתפזרות ומתפשטות, כמו נמלים משותטות.
הן לא מרפות, אוזקות אותי לפעם, לעבר, לדמעות.
וזה קצת איכסה, כי זה עבר, עבר בעבר, עבר ונגמר, אבל לא נגמר.
אני מנסה להבין אם אני שונה מאז.
או שמילים עדיין נוחתות עלי כמו פגז.
המסדרון עדיין נראה לי קצת כמו שדה קרב.
וזה עדיין כואב, זה לא רק כאב, זה כואב וזה יכאב.
כאב, בניין פעל.
אפילו בשיעורי הלשון, הלשון הזו, הארסית, הדוקרת.
לשון היא בהחלט מסוכנת.
מגלגלת מילים כמו סיגריות.
צורבת, לוחצת, חותכת בפנים.
וככה זה ילדים.
אתם אמרתם.
אבל אם הייתם עוצרים, מדברים.
עוצרים את זה, עוצרים עוד פעם, פעם מזמן.
אז ילדים לא היו ככה.
והנמלים היו מוצאות קן.
מפנות מקום לחלומות.