נמאס לי להיות שייכת לכם!- פריקה

בית ספר…
אני פשוט לא יכולה יותר, במשך שש שנים אני סובלת ושותקת, אבל די, הנפש נקרעה.. אני פשוט כלי שלהם.. זה עבר כל גבול אפשרי.. זה כואב כל כך שפחות יכאב לחשמל את עצמי למוות..

הבנת נכון..
אין אנשים שאכפת להם ממני, כי הילדים האלה לקחו אותם והפכו אותם לאנשים ששונאים אותי..
אין לי אפשרות לעזוב כי זה הבית ספר היחיד באזור, נשאר לי רק לסבול, ולהתפרק לאט, בשקט, כי לאף אחד לא אכפת ממני..

ירדן דבר ראשון לי אכפת ממך דבר שני את לא צריכה להתייחס לאף אחד מהילדים הכלבים האלה ואת צריכה לדבר עם המשפחה שלך על זה ואת יודעת גם אני לא מסתדרת בבית ספר שלי אז אני עוברת לבית ספר שלא נמצא איפה שאני גרה והוא נמצא יחסית רחוק אבל זה עדיף לי ואני לא מסכימה לך לחתוך ! אני לא מסכימה לך בכלל! לא מגיע לילדים האלה לנצח אותך ירדן יש לך גיימל? עם כן יש באתר פה ילדים מושלמים ופתחנו קבוצה בגיימל הם יעזרו לך וישמחו אותך תאמיני לי מנסיון <3

לא באמת אכפת לך ממני, לאף אחד לא, הם רק משחקים אותה חברים שלי וכשאני נותנת בהם אמון הם מנפצים אותו..
כן יש לי גיימל אבל אני לא נותנת..
אולי לא מגיע לילדים האלה לנצח אותי אבל אני נקרעת, אני לא יכולה יותר, זה כואב שאני מעדיפה לחשמל את עצמי למוות מאשר זה, ואני שוקלת את זה ברצינות..

אכפת לי ממך נשבעת לך שאכפת לי אני שונאת את מה שעשו לך ולדעתי אנשים כאלה לא נקראים בני אדם ! הם נקראים בני זונות ,כלבים,חארות ועוד דברים ואת יכולה לבטוח בי אני מבטיחה לך אין לי שום כוונה לעשות לך רע ואת לא מתה אני לא מסכימה לך לא לא את מדהימה מידי בשביל להתאבד הכלבים האלה צריכים להתאבד לא את !!

אין עם מי לדבר, אף אחד לא מתעניין, ישר מבטלים אותי, לא מאפשרים לי לפרוק את זה, רק כאן ובאינסטגרם יש לי את האפשרות הזאת, רק כאן אף אחד לא ישתיק אותי וישאיר אותי סובלת לבד..

את יכולה לשלוח לי הודעה פרטית אם תרצי, אבל רק שתדעי שאני לא תמיד זמינה והג'ימייל תמיד נתקע לי [פאק איט, אם תרצי אני אתן לך את הפייסבוק שלי]
יש לי חברה שהלכה ליועצת של בית הספר, וזה עזר לה. תנסי את זה?

מצטערת על הספאם אבל לוז אני אוהבת אותך ואת ממש חמודה.
זהו. אל תצפי ליותר מזה… ;)

ירדן נתיניתה (נתי) היא מקסימה אנחנו כמו משפחה אנחנו משפחה! אנחנו משפחה וירטואלית אנחנו תמיד פה עם את צריכה <3

"משפחה לא נגמרת בדם"
-דין ווינצ'סטר
היי, מהצד השני של המחשב? יש אנשים. ל מי שהגיב לך כאן? בן אדם. כל מי שהגיב לך כאן? דואג לך.
זו פשוט אהבת החינם שלנו. לא צריך לעשות כלום בשביל לזכו בה. אנחנו אוהבים אותך, באמת, ואנחנו לא באמת צריכים להכיר אותך בשביל לאהוב אותך כי בדיוק כמו שנאת חינם- זו אהבת חינם. סתם לאהוב, בלי תנאי או סיבה.
ואנחנו דואגים לך. הנה, רואה כמה דואגים לך כאן? כמה רוצים שיהיה לך טוב?

ליז צודקת אנחנו ממש רוצים שיהיה לך טוב

אתם רוצים, אני רוצה, אז למה לא טוב לי?
לא בגלל החתכים, בגלל הילדים האלה, הם יעשו הכל כדי שיהיה לי רע..

עם הזמן לומדים להתעלם, כמה שזה קשה וכמעט לא אפשרי, באמת שזה דבר נרכש. אני בטוחה שאת תצליחי, והחיים שלך? הם לא יהיו טובים.
הם יהיו מדהימים.

תקשיבי לכול מילה של ליז הם מילים טהורות <3

ליז. רגשות.
ליז. רגשות.
ליז. רגשות.
לליז יש רגשות!
*כנראה שהמשיח הגיע*
לוז את מלכה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח נתיניתה XD המשיח הגיע ולא ידעתי!? טוב נו אני שמחה שלליז יש רגשות נתיניתה תנצלי את זה!!!!

איך להתעלם?
איך אפשר להתעלם מהמכות, מההרגשה של אונס?? איך???

דיברת על זה עם המשפחה שלך ?

אם לא היו משתיקים אותי, זה היה קורה מזמן..

ירדן תקראי את מה שרשמתי לך למעלה למעלה <3

מה מכל מה שרשמת?
רשמת הרבה..

ביום שהם יבינו כמה כואב זה, בנפש לא פיזית, כשזורקים עליך כיסא כי זה אתה, כששופכים את כל הפח עליך כשגורמים לך להרגיש שהרגע אנסו אותך, אני אוותר על ההתאבדות.
חבל רק שזה לא יקרה.. לעולם..

אני מבינה אותך אני כולכך מבינה אותך זה קשה אני יודעת אבל אל תתיחסי תסבירי להורים שלך כמה קשה לך הם יבינו אותך הם יעזרו לך אני יודעת את זה <3

את יכולה פשוט לשלוח פרטי כאן? יש לי קצת בעיה עם המייל..

כרצונך,
בת דודה שלי, קוראים לה רותם גרין, אני מניחה ששמעת עליה.
היא היתה על סף מוות, אנחנו באותו הגילי,אנחנו הכי קרובות שאפשר.
כולם שנאו איתה בבית הספר, למה? בגלל שהיא נראית קצת פחות טוב? בגלל שהיא לא מדברת הרבה? בגלל שהיא משתתפת בשיעורים? בגלל שהיא לא מתחברת לאנשים?
היא התחילה לחתוך פעם אחת היא לקחה כדורים והיא הייתה על סף מוות.
את יודעת מה הרגשתי שבאו ואמרו לי ״ליאור רותם כמעט מתה היום.״ רציתי למות באותו הרגע. למה אני מספרת לך את זה? את אולי לא יודעת, אבל את לשובה לכול כך הרבה אנשים, את יודעת את המבטים של התלמידים שסיפרו להם על זה?
היא עברה עיר, היא עברה בית ספר, היא פתחה דף חדש.
אני לא יודעת אם את יכולה לעבור, תנסי לעבור כיתה, אני מבטיחה לך שזה ישתפר, תפתחי דף חדש, חלק.
אל תשברי, תפסיקי לגרום לעצמך לסבול, את מדהימה, תכניסי את זה לראש.
אני מצטערת על החפירה, באמת מצטערת. אבל את מדהימה.

במשך שש שנים לא וויתרתי, נתתי להם לעשות את מה שהם רוצים בשקט, כי הייתי בטוחה שתכף זה ייגמר, אבל זה לא נגמר זה רק גדל. וכשניסיתי לעמוד מולם, לעצור את זה, הם הפילו אותי, הפילו אותי חזק והם הסבירו לי בדרך היותר כואבת מי "שולט" כאן..
אני מנסה לא להיכנע אבל כמה אפשר? הנפש שלי נקרעה, הלב שבור והם ממשיכים, כי זה עושה להם טוב, מה אכפת להם אם אני סובלת? אם להם טוב אז הכל טוב..

היי, תאמיני לי שאם הייתי חוזרת עכשיו אפילו שנה אחורה בזמן וקוראת את התגובה שלי, הייתי חושבת שבעתיד אני מאבדת את זה לגמרי ונשלחת לאיזה מוסד פסיכיאטרי. למה? כי מנקודת המבט שלי אז, שהייתה מסונכרנת עם שלך, אז באמת זה נראה כמו מדע בדיוני, והשטויות האלה שהמורות מוכרות לנו.
אבל היי, אני כאן מניסיון, וכמה שקשה לראות דרך הערפל הזה… יש שם קצה, יש שם סוף, והוא נקי ומואר וטוב ויפה. ואת צריכה להגיע לשם.

איך בדיוק?

להחזיק חזק ולהשתדל להישאר על הרכבת בכל הכוח.
אני באמת מצטערת, מכל הלב, על כל מה שקורה לך. את ילדה מדהימה, יקרה שלי, באמת שאני אוהבת אותך ונשבר לי הלב עלייך, אבל כבר פשוט לא נשאר לי מה לומר כי באמת שאני מתחילה להישמע כמו קלישאה מהלכת ואני בטוחה שהאמינות שלי יורדת כאן בכל שנייה ושנייה

אני מנסה לחשוב, אני חושבת איך העולם הזה היה נראה בלעדי? והתשובה היא אותו דבר, אולי הילדים האלה היו קצת פחות מאושרים אבל זהו..
אז מה זה משנה אם אני אהיה או לא? מי אני בכלל? ילדה שילדים מגעילים רצו להיות מאושרים אז הם התחילו להתעלל בה, לרמוס אותה, להשפיל אותה, להכאיב לה?
ואני ממש לא מוצלחת..
אן לי למה להישאר, סתם רע לי..

אני חושבת שכולם שואלים את עצמם בשלב מסויים איך העולם היה נראה בלעדיהם, וכל מי ששואל את השאלה הזו חושב שהכל יהיה אותו דבר. הרי כשרע לנו זה מה שאנחנו חושבים, נכון?
אבל אם בעתיד תהי עורכת דין ותצילי חפים מפשע? תשיגי צדק? מה אם בעתיד תהי רופאה ותצילי אנשים ממוות? מה אם תהי ראש הממשלה הכי טובה שהייתה לאיזו מדינה?
מה אם תהי אמא, עם ילדים, שיכולים להפוך את העולם לטוב יותר?
מה אם הגורל שלך והעתיד שלך הרבה ותר גדולים ממה שאת חושבת?

זה לא ישנה, גם אם אני לא אתאבד, אני לא אצלח לשרוד את זה עוד הרבה זמן.. אני איבדתי את הרצון לחיות, בכל מקרה אני אמות.. מה זה משנה אם זה יהיה בגללי או בגללם?

כמה שאת מזכירה לי את עצמי של פעם, זה פשוט לא נורמלי.
באמת שאין לי מה לומר לך. אני פשוט כל כך מצטערת שאני נשמעת כמו איזו קלישאה ריקה.

את לא נשמעת לי כמו קלישאה בכלל, פשוט איבדתי את הרצון לחיות, הנפש שלי מרוסקת, אין לי טעם בחיים האלה יותר..

לחתוך זה לא עניין של אומץ זה עניין של עד כמה באלך לברוח מהמציאות ולעבור למשהו אחר, כואב באותה מידה אבל לפחות זה בגללך ולא בגלל אחרים..
את הנפש שלי אי אפשר לתקן, לא אחרי זה..
כן, אני באמת רוצה לעצור הכל, אין לי למה לחיות, אני לא ישנה בלילה מהסיוטים עליהם, אני בקושי שורדת איתם ארבע שעות אז כן, אני באמת רוצה לעצור הכל..

ח', למה?