נכנסים לאמריקה

ירדנו משמים כבני אלים, לא אל בתקן מלא, ביזנס. הדיילת יעצה ללכת על כסא גלגלים, כי הדרך ארוכה היא ורבה וכולם הולכים ובעיקר עומדים בה עד סופה המר של שעה לפחות.
שורת עובדי מטעים לשעבר כבר המתינה ללקט צילי אדם מהיבול החדש ובי זכה ספצימן, חסון, למזלו כי גילה העמיסה עלי מזודה ותיק בנוסף על שלי ואת כל זה הוא סחב ברוורס דרך השרוול. ובתגובה למבטי התוכחה שלכם, הוא צעיר וזו אשמתו ובהשוואה לסבא שלו גם יצא בזול.
המשגיח מצלם אותו, את הכסא ואותי, סגולה שלא ייפטר ממני קודם זמני ופרצנו קדימה. הקצב המזורז מרמז, שההספק נמדד ומועיל לו כמו לי. הרבה הלכנו, אני בעיניים והוא וגילה ברגליים ואז המסלול מתפלג לשלושה תתי אנוש וכשאני מסמל לו בידי לאן, הוא מתיחס לאיתותי כמו לסמרטוט תועה ברוח. מעבר למחיצה משמאל משתקפים המוני אדם צפופים כמו טירונים במחנה קליטה, אבל הוא חותך דרכם כבקי ורגיל ויוצא אל המרחב הקיברנטי האלטרנטיבי ומשתלט על מכונה, שזה עתה ננטשה.
אם נדמה את התהליך לשגרה המקובלת של עליה השמימה, אם שככל האדם נקטפת מעולמך או כצדיק כמונו זכית לקפיצת הדרך, מישהו חייב לזהות אותך לפני שהמנגנון מחליט על גורלך ונכון להיום המישהו הזה הוא משהו, אנחנו בממלכת העשה זאת בעצמך. המוביל נוטל את הדרכון מגילה ומופתע לא למצוא את מה שחיפש. "אין לכם ויזה!" הוא מקשה. מלאך היה סופג את עונשו למטרפסו על שהיגיענו למדור הלא נכון, אבל הגלגלים אצלו מסתובבים והוא כבר שוקל כיצד יפתור את הבעיה. מרגע זה כל הערצתי נתונה לו.
גילה מתנצלת שליהודים מנגנון זימון דתי נפרד רק בגלל הקריאה הזו מימין לשמאל והוא נרגע, בעבודה כשלו פוגשים כל סוגי חיות מוזרות. על השולחן חונה בפסיביות משועממת ישות מעוצבת כלילת חמוקים וזויות, ממתינה שתתעשת די הצורך להתחיל למצוא נתיב ללבה. היא כבר הפסיקה להפיק הנאה מהחרדות שלך.
האיש מעיר את הישות מחרגונה ומאכיל את פיה השמאלי בצלם הויזה. הישות תובעת קרבן אדם וגילה נעקדת מול המסך. "זה מה יש" נאנחת המכונה ומבקשת את ידה. אותי לא שואלים. אצבעות סמליות מצטירות ואם נא מצאו חן בעיני הישות גם נצבעות ירוק. אחר כך תורי. המכונה לא מרפה עד שתקבל את כל האצבעות יחדיו. אם אתה יאקוזה הלכה עליך. בסוף, בלי בושה שואלת "מה הבאתם לי". הודינו בכתב שייבאנו פירות כי סחבנו צמד בננות ותפוחים מהבית. הבחור נאנח ומפרשן את העובדות למכונה הלא ממש תבונית.
מקיאה לנו צמד תדפיסים ולפני שממשיכים הבחור עוזר לעוד שני צמדי אנוש שנואשו מהמכונות שלהם.
התור הבא מזין אותנו חזרה לקו היצור המרכזי, למפגש אצל כבודו שנברא בצלם. כאן מתאחדים האפיק הראשי האכזב של נחרדי הטכנולוגיה מעוכים ומתוסכלים מאפס מעשה עם היובל המפכפך של מיטיבי אלקטרוניקה. כמובן שחובה לתאם עם המשגיחה שנוגשת בתור, שלא ייגרע מכבודה- תנו לשליחה של הקיסר, אבל אנחנו על גלגלים ובפרץ של עשיה. ברגע שעלתה החותמת אצל אחד מסגניו של אלהים הננו כבר שמה עוד לפני שנחתה החבטה והפקיד באשנב המום מאין צצנו כשאחוריו של קודמנו עודם ממתינים להכרעתם של קדמיותיו. אלא שאין לו זכות סרוב, בטינה מסוימת הוא שואל אומר "בכל רחבי הארץ", שנדע שעבר למעננו על פי מידותיו. פקיד שוטם קלינטים, שמכתיבים לו את קצב ההתעמרות. שניה אחכ אנו פנויים לעוד שלב.
"והתור הזה מהו?" אני שואל על ההקבצה הבאה והוא עונה שאלה לא בתור, הם גמרו ויוצאים. אני יודע להבחין מתי סרדינים יצאו מקופסה ואלה לא.
בעזרת הגלגלים עוקפים גם את הפקעת הזו ובפתח, צרברוס לבנה במדים, שאוספת את פלטי המכונה והתור מתנייע יבאש יבאש משום מה, הברז פתוח והמים בוששים לצאת. בחשש מה, הגלגלים נדחפים קדימה ולאחר שגם תרומתנו נרצית יוצאים מלאי סיפוק שנסתייע בזכותנו לעוד שני יהודים לחצות את הים.

\