הלוחשת לנמיות 5
קצת רקע לשני הסיפורים האחרונים "פרפרים ו"נכון"... את הסיפור הזה כתבתי ב11 ליוני, לפני כמעט שבועיים למישהו שאני אוהבת מאוד מאוד ולאחרונה המחשבות שלי מתעסקות בעיקר בו. בקיצור, הוא לא יוצא לי מהראש. היינו חברים טובים, דיברנו על הכל מהכל, היו לנו שירים משותפים, בדיחות מוזרות, משפטים שחוזרים על עצמם ועוד דברים שקורים לחברים. לא דיברנו למשך שבועיים וחצי ואז הוא אמר שהוא אהב אותי, מה שהפתיע אותי ממש (בחיים אני לא אצליח להבין סימנים או רמזים של בנים. בחיים.). הוא ניתק איתי קשר כי הוא רצה להמשיך הלאה, לא להישאר תקוע ברגשות מהעבר. אני כמובן קיבלתי את זה וגם אני המשכתי הלאה בעצמי. אך מה שלא ידעתי, זה את העובדה שגם לי היו רגשות אליו וכשהבנתי את זה, אמרתי לו, כי אני לא מאלה ששומרות בבטן כשזה מגיע לאהבה והוא הופתע, בכל זאת, חצי שנה ובום, הנה אני, מגיעה עם הבשורה הנוראה מכל "אתה מוצא חן בעיני" ומצפה שהכל ימשיך כרגיל אבל זה ממש לא ככה. בכל אופן, הוא לא ממש רוצה לדבר בוואטסאפ, הוא לא ממש רוצה ללכת להופעה של בון ג'ובי השנה וגם לא למגהדת' בשנה הבאה כך שאני לא ממש רואה איך התוכנית ששמה "לראות אותו" הולכת לצאת לפועל בזמן הקרוב. זה די מבאס והכל, אבל אהבה אמורה להיות דבר טוב, נכון? אז כל עוד אני דבקה בתיאוריה הזאת, אני מעדיפה להישאר אופטימית ולחכות למישהו טוב יותר שיגיע. עכשיו כל מה שנשאר זה.. לחכות, לעשות מרתון של Friends עם עוגיות ממש משמינות ולהנות.

נכון

קצת רקע לשני הסיפורים האחרונים "פרפרים ו"נכון"... את הסיפור הזה כתבתי ב11 ליוני, לפני כמעט שבועיים למישהו שאני אוהבת מאוד מאוד ולאחרונה המחשבות שלי מתעסקות בעיקר בו. בקיצור, הוא לא יוצא לי מהראש. היינו חברים טובים, דיברנו על הכל מהכל, היו לנו שירים משותפים, בדיחות מוזרות, משפטים שחוזרים על עצמם ועוד דברים שקורים לחברים. לא דיברנו למשך שבועיים וחצי ואז הוא אמר שהוא אהב אותי, מה שהפתיע אותי ממש (בחיים אני לא אצליח להבין סימנים או רמזים של בנים. בחיים.). הוא ניתק איתי קשר כי הוא רצה להמשיך הלאה, לא להישאר תקוע ברגשות מהעבר. אני כמובן קיבלתי את זה וגם אני המשכתי הלאה בעצמי. אך מה שלא ידעתי, זה את העובדה שגם לי היו רגשות אליו וכשהבנתי את זה, אמרתי לו, כי אני לא מאלה ששומרות בבטן כשזה מגיע לאהבה והוא הופתע, בכל זאת, חצי שנה ובום, הנה אני, מגיעה עם הבשורה הנוראה מכל "אתה מוצא חן בעיני" ומצפה שהכל ימשיך כרגיל אבל זה ממש לא ככה. בכל אופן, הוא לא ממש רוצה לדבר בוואטסאפ, הוא לא ממש רוצה ללכת להופעה של בון ג'ובי השנה וגם לא למגהדת' בשנה הבאה כך שאני לא ממש רואה איך התוכנית ששמה "לראות אותו" הולכת לצאת לפועל בזמן הקרוב. זה די מבאס והכל, אבל אהבה אמורה להיות דבר טוב, נכון? אז כל עוד אני דבקה בתיאוריה הזאת, אני מעדיפה להישאר אופטימית ולחכות למישהו טוב יותר שיגיע. עכשיו כל מה שנשאר זה.. לחכות, לעשות מרתון של Friends עם עוגיות ממש משמינות ולהנות.

נכון, זה מוזר לך. אולי אתה פשוט לא רגיל אבל אני כן.
אני אוהבת אותך כל יום, כל שעה וכל דקה אז זה כבר בא לי בטבעי.
כל כך רוצה לראות אותך שוב, בטח השתנת מאז. גם אני. אני מנסה לדמיין את תווי הפנים שלך, אני זוכרת שהם מצומקים ועדינים ממש. גם את העיניים שלך אני זוכרת. את העיניים החומות שלך אני זוכרת יותר טוב מהכל. איך שהיית מסתכל עלי ומחייך את החיוך שהכי אהבתי לראות.
אתה כל כך אדיש ואתה גם לא מדבר הרבה אז אני מרגישה חופרת. טוב, אני באמת חופרת.
הפעם הזאת, שנפגשנו על הספסל ואתה הלכת בקצב איטי ואני זיהיתי אותך מרחוק אבל לא הסתכלתי עליך הרבה, כי התביישתי ואז הגענו למרחק יחסית קרוב.
חיבוק.
חיבוק שאני לא שוכחת, שכל כך חסר לי עכשיו ואני רוצה אותו בחזרה.
חצי שנה, אפילו יותר, מספיק זמן כדי להבין שזה אתה. שכל הזמן הזה זה היית אתה ולא אף אחד אחר. ניסיתי להאמין לעצמי שיש זיו, או יובל, או מישהו אחר אבל לא.
כעסתי עליך שהפלת את הפצצה הזאת "אהבתי אותך" ואז אתה הלכת והשארת אותי בלעדיך, לבד.
עברה חצי שנה ועדיין לא הצלחתי להבין למה הפסקנו לדבר. האמת היא, שתמיד אהבתי אותך. הייתי במשך כמעט שנה אטומה ועיוורת לאמת הזאת.

תתקרב ותעשה משהו שיעשה שלא תוכל לעזוב. בבקשה. אפילו תחזיק לי את היד, אל תשחרר, כי אז אני אהיה בלעדיך, שוב לבד.
אתה מתבייש ממני, זה בסדר, גם אני. גם אני מרגישה ככה.
תמשיך להסתכל עלי עם העיניים החומות שלך, לתמיד.
מתי אראה אותך שוב? מתי אוכל לצחוק איתך, מתי תהיה לי ההזדמנות לדבר איתך שעות על גבי שעות מבלי להפסיק. מתי שוב נדבר בסקייפ ואני שוב ארדם באמצע.
מתי תיתן לי שוב לאהוב אותך?
אתה חסר לי, מאוד.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך