נופי גרמניה

אני מתגעגע לנופים של גרמניה, כי שם הכול היה חופשי, פתוח. היה אפשר לרוץ ביערות ובשדות, ולהרגיש איך הכול היה פעם, בלי כל הטכנולוגיה.
אני רוצה להתעלם מהעובדה שאני כרגע מקליד את המילים בסמארטפון שלי, אבל זה כי זה הרבה יותר נוח מעט על דף.
בגרמניה, אני יכול לנשום אוויר נקי, מן העצים שנראים כאילו אמן עיצב אותם בשולי השדות הירוקים.
טבע אחר, טבע יפה.
לא כמוני- פחדן ורגיש. אבל, שלא תחשבו שאני תמיד כזה אפל וחסר שמחה, פשוט זה המקום שבו אני יכול להראות את הרגש הזה מבלי שאף אחד יבקש מימני לסגור את הפה. כי ככה זה: מנסים לקבל את האחר, אבל בצורה כזו שלא מראים לו את כל הזבל שמדברים עליו מאחורי הגב.
אבל זה טוב, כי ככה לא יודעים את האמת. גם לפעמים לא צריך לדעת, זה כיף.
אני רוצה לגור בגרמניה, כי שם יש את החופש שאותו אני כל כך רוצה. אבל, אני לא אסתדר עם השפה.
אז אולי רוסיה, או בלרוס, כי שם יש גם שפה שאני יודע, גם נופים מרשמים וגם חופש. אבל הממשלה…
אז אולי אמריקה? המקום שכל הצעירים שואפים להגיע אליו, להקים משפחה, ולהתחיל חיים חדשים. אבל, יש שם גם הרבה רעש, וחוץ מזה- זה לא ממש מקורי.
אז לאן אני אלך?
ובכן, יש עוד זמן, בינתיים אני תקוע באותו מקום.
בארץ שבה אפילו זוג צעיר לא יכול למצוא דירה רגילה להתגורר בה בגלל המחיר.
אבל אני קטן.
כל החיים עוד לפניי- ככה אומרים לי.
אני בינתיים לא יודע ומבין כלום, אולי אני פשוט אלך לישון ותעירו אותי כשאני אוכל כבר לעשות משהו עם עצמי?
אבל הלימודים… בגרויות… תואר… לעזאזל עם זה!
לא יצא מזה כלום. רק המחשבות שנותרו לי לחשוב…
אפשר לחשוב? כן, אבל בשקט.
אני רוצה לרכב על סוס בשדות גרמניה.