נהר הפרא

כבר 20 שנה…..

סירת הגומי עלתה בזווית חדה על צידו של גל ענק, שאת גודלו היה קשה להבין.
היה ברור מה יקרה. נעוף למים, ועוד איך נעוף. באבו-אבוההה…
טורקיה, 1997, נהר הצ'ורו הפראי. מסע רפטינג אתגרי ומרתק, אדרנלין, מתח, לחץ, התרגשות.
ונודה – איזה חשש, זה לא לראות את מריל סטריפ בסרט. זה הדבר האמיתי. The real deal חמישה ימי מים גועשים, זרם עוצמתי, מערבולות מטורפות, ואנחנו חבורת מטורפי אדרנלין חסרי ניסיון בחליפות ציפה וקסדות בסירת גומי מיטלטלת בטירוף מצויידים במשוטים, חותרים בכל הכוח,
קדימה קדימה קדימה!
כשאתה שם, זה שונה לגמרי. המדריך המנוסה הכין אותי לזה בפגישה אישית מקדימה.
"אתה צריך להיות מוכן לזה, שהסירה תתהפך, תמצא את עצמך נסחף, שוקע, אבל הדבר היחיד שבאמת אסור זה להיכנס לפאניקה ולהילחם. אם זה נראה לך אני מציע לך את הרפתקאת חייך"
ידעתי מנסיון ודיווחי חדשות כולל מכוניות וקטעי כביש שנסחפו על עוצמתם המדהימה של המים.
ועכשיו …רגע האמת.
כרבולת הגל הענק התנשאה מעלינו, לפחות שני מטר.
ואז….מסה אדירה של מים נחתה עלינו. חמישתנו הושלכנו בעוצמה לנהר הגועש כשהגל נחת על הסירה בעוצמה שקשה להבין, בובות צעצוע. לא הספקנו להגיב, לצעוק, לדבר. לא היה זמן לחשוש.
שברירי שנייה, לפני שההכרה מעכלת הרגשתי את עצמי מוטח לעומק של כמה מטרים.
למרבה הפלא, הייתי קר רוח מאד. שום לחץ. הצלחתי לשמור על צלילות והייתי מוכן. התסריט הזה היה אפשרי בהחלט והחשש שהבזיק במוחי בחלקיק שנייה היה לא טביעה-החליפה היתה מציפה אותי בכל מקרה-אלא חבטה מכאיבה בקרקעית הנהר.
שחיתי למעלה בכמה תנועות נמרצות ונמשכתי לסירה.