נגמר…?

כשזה נגמר
לא ידעתי שקיים עולם מחוץ לזה,
שקיים משהו שאני יכולה לעשות מלבד הדבר הזה.
פתאום יותר מידי זמן נשאר באוויר, שום דבר אינו מחזיק אותו.
זהו. זה נגמר.
אז אין שום דבר מעבר?
הייתי סגורה בתוך הקופסא, מידי פעם הצצתי מחוץ לה, אך עכשיו כולי בחוץ.
אני מרגישה את החופש, את האוויר.
אני יכולה לנשום בקלילות, לעשות כל דבר העולה על דעתי.. אבל מה כבר עולה בדעתי…?
פתאום הרבה זמן פנוי.. ועם הזמן הפנוי הראש מתפנה ומתחיל לשאול … אך כנראה שלעולם לא תהיינה לי תשובות.. וזה סתם נותן לי להרגיש לא טוב עם עצמי.. זה לא נותן לי להרגיש טוב עם העולם.. זה גורם לי להרגיש שהכל זה חומר..
שכל אחד נברא כפי שהוא יהיה.
שהכל גורל.
אבל בתוך תוכי, עמוק בפנים, אני יודעת שכל זה אינו הבל הבלים, יש כאן משהו, לא יכול להיות שאין לי פה יד.. שאין אני אלא סתם מריונטה… אני בן אדם.