נביא

הפרופסור הידוע ניצב על הבמה
היהודי החכם וחד הלשון לגם מים מכוס זכוכית.
שקט מוחלט שרר באולם, עשרות סטודנטים התקבצו להאזין .
זה היה זמן לא רב אחרי שעם ישראל "חזה נפלאות"
סוף שנות השישים,
בשישה ימים ירושלים העתיקה והכותל היו בידינו חברון ומערת המכפלה וקבר רחל בבית לחם וושכם ויריחו ואפילו עזה הכל היה שלנו.
כוחותינו האמיצים הגיעו עד למיצרי טיראן, הצבא המצרי הובס, חילות האויר של האוייב הושמדו בתרגיל מבריק שכמוהו מעטים היו בהסטוריית המלחמות אם בכלל.
רמת הגולן נכבשה בסערה-איש לא האמין בכיבוש הרמה האימתנית וזאת תוך ימים ספורים ..
עם גאה בנים לעם הנבחר הוכיחו לעולם את העוצמות הטמונות. בניו של דוד בן ישי מלך ישראל, של שלמה המלך החכם מכל אדם. העם הנבחר עלה שוב לבמת ההסטוריה לאחר העדרות זמנית של כ….אלפיים שנה.
הפרופסור ניצב בפני סטודנטים צעירים שחלקם הסירו זה לא מכבר את מדי החקי לאחר שהשתתפו בקרבות שהביאו לנצחון הגדול .

עמד בפניהם והפציר "דעתכם זחוחה עליכם, אינכם מבינים את מהלך הדברים ויגיעו ימים קשים והאופוריה תעלם ובכלל יש לסגת כי זו אינה דרכנו.איננו עם של כובשים" כך אמר
קולו עלה וירד ונשמע נרגש ומי שלא הכיר את האיש ההוא הופתע יהודי דתי. זה מה שיש לו לומר כעת אחרי כל הנפלאות. אחרי שבוודאי שביקר בכותל ובמערת המכפלה ובקבר רחל אמנו.
הוא לא נראה כשותף לשמחה הכללית ש"העיפה" את כולנו לשמים
"המלחמה הזו תביא לירידה מוסרית מסוכנת. " כך טען.
איש לא זז קריאות ביניים לא נשמעו.
סיים "יש שאלות?." "אני רואה שאיש אינו שואל" – קם חבש כובעו ויצא ליום חורפי למונית שתקח אותו בחזרה לביתו בירושלים.
והשאר הסטוריה.
(מוקדש בהערכה לאלו שהבינו על מה קיקשתי כאן).