מתג…

"תקווה ושלום" קראה אמא מהעיתון "זה מה שאין לי היום" הוסיפה בכעס
"את מוכנה להפסיק?" אמר אבא ברוגז
"אתה כל הזמן…" "זה לא.." ככה אמא ואבא נשמעים כשהם רבים, זה מעצבן, וישר כשאני שומעת אותם רבים אני הולכת לחדר ומשחקת עם קוקו, קוקו גם לא אוהב לשמוע אותם רבים, כשהוא שומע אותם רבים וצועקים הוא ישר נובח.
"בוא נטייל בחוץ" אמרתי לכלבי קוקו, והוא נבח בשמחה.
"את לא מבינה ש.." אבא צעק
ואני קטעתי אותו "אמא, אבא, אני הולכת לטייל עם קוקו" אמרתי
"לכי, מתוקה" אמרה אמא ויצאתי לבחוץ
"או..קוקו, קוקו, מה נעשה עם אמא ואבא?" אמרתי לקוקו והוא שתק.
"תגישו את העבודה ביום שני" אמרה המורה בבית ספר
"פז, אני יכולה לבוא אלייך?" שאלתי את פז חברתי הטובה כשפניי עצובות,
"מה קרה? למה את עצובה?" שאלה בדאגה
"אמא שלי ואבא שלי כל היום רבים,ואני לא אוכל להתרכז ככה אז אפשר?" עניתי
"אני רוצה, אבל אני לא בטוחה אם ההורים שלי ירשו" אמרה פז
"אני אתקשר להורים שלי ואת להורים שלך" אמרתי לפז
בשיחת הטלפון שדיברתי עם אמא:
אמא:הלו?
אני:אפשר לבוא לפז לעשות את העבודה שהמורה אמרה לנו לעשות?
אמא:כ..לא
אני:למה?
אמא: אני ואבא צריכים להגיד לך משהו
אני:נו?
אמא:בבית.
אני:טוב, נתראה
אמא: ביי, מאמוש
"אני לא יכולה לבוא" אמרתי לפז
"למה?" היא שאלה בעצב
"הם צריכים להגיד לי משהו בבית" עניתי
"טוב, ביי" אמרה והלכה
"ביי" אמרתי בעצב.
נכנסתי לבית ואמא ואבא חיכו לי נרגשים,
"מה קרה?" שאלתי בסקרנות
"חומד.." אמרה אמא ואבא המשיך אותה "אני ואמא, בזמן האחרון הרבה רבנו, אז החלטנו להת…. להתגרש"
לא הבנתי מה קורה, הייתי בהלם טוטלי, והזלתי כמה וכמה דמעות.
הסוף!!!!!