מתי כבר אהיה מספיק?

כואב לי. כל כך כואב לי.
אני מרגישה שזה הכל חוזר על עצמו, רק שהפעם זה איתך.
היא כל הזמן ניסתה לשנות אותי לבת המושלמת, לזו שהיא כל כך רוצה להתגאות בה. נכשלתי במשימה, כמובן.
ועכשיו, גם אתה..
בהתחלה חשבתי שאתה באמת מחבב אותי.
באמת רוצה אותי בגלל מי שאני. עכשיו אני שואלת את עצמי, האם באמת?
מהיכן לי לדעת שאינך משקר?
שאלת אם אני יודעת לרקוד, בפעם הראשונה שרק נפגשנו.. אמרתי לך שקצת. שאלתי למה אתה שואל ואמרת כי יש לי גוף של רקדנית..
אמרת שאתה מאוד מחובר אליי רגשית לראשונה מאז שנתיים.. אבל כששאלתי אם אנחנו זוג, אמרת שלא. אמרת שאנחנו יוצאים ומחוייבים, לא יותר מזה. והאמת זה הרגיש לי כמו סטירה. כואבת ומצלצלת.
הייתי בטוחה שאתה שלי.
אמרת, שלפני שנתיים הייתה לך מישהי, שהכרת כל החיים שלך וגדלתם ונהייתם ביחד, זוג.
אני מניחה שהפרידה הייתה קשה.
למרות שאמרת שנפרדתם כי מיציתם אחד את השני.. נראה שאתה לא כלכך מיצית יקירי.
רצית, שהקשר שלנו ביחד.. יהיה כמו הקשר שלך איתה. אמרת שכדי שתוכל להגדיר אותנו כשזוג, אתה צריך להרגיש כמו שהרגשת איתה, במילים אחרות כמובן.. אבל אני הבנתי.
זה קצת מעליב אתה יודע?
אני לא כמוהה הא?
אם אתה כל כך רוצה מישהי כמוהה למה אתה לא חוזר אליה וזהו?
שאלת כל כך המון פעמים וביקשת כל כך המון שארקוד ונרקוד.
תחילה לא הבנתי.
אבל אז ראיתי תמונות של אהובתך הישנה -האם היא באמת ישנה?- ראיתי שהיא רקדנית מקצועית.
אז עכשיו גם אתה?
אני לא מספיק טובה גם בשבילך?
גם אתה רוצה אותי אחרת ולא כמו שאני?
כואב לי. כל כך כואב לי. למה הכל חוזר על עצמו? לא סבלתי מספיק?
חשבתי שאתה שלי.
חשבתי שאתה רוצה אותי בגלל מי שאני..