משתיקה את עצמי
אפילו כאן, כשאני לגמרי עם עצמי, אולי רק עם עוד כמה אנשים בודדים, שלא יודעים מי אני, ולא יזכרו את מה שהם קוראים בעוד כ-2 דקות, אפילו כאן.
אפילו כאן אני לא כותבת את מה שיש לי באמת על הלב.
לא לכל דבר חייבת להיות מטרה. לא כל דבר ייקרא או יתפרסם יום אחד במקום כלשהו, בו אנשים רבים וטובים (וגם טובים פחות) שאני מכירה, יקראו את זה.
כן. יש לי מסר לעולם. וכן. יש לי מה להגיד.
אבל לא. אין לי אומץ להביע חלק גדול מהדברים שאני חושבת או רוצה לעשות. כמה חבל. חיים מבוזבזים, דעה מושתקת. והדעה הזאת מושתקת על ידי.
תגובות (4)
את יודעת, את יכולה לכתוב לעצמך. ובלעצמך אני מתכוונת רק לעצמך. לא לאנשים בודדים שישכחו מה שהם קראו תוך 2 דקות. ואולי, יום אחד כשתרגישי מוכנה, תוכלי לפרסם את דעתך ואת מה שאת רוצה לומר.
שתי*
בסיפורים לא כותבים מספרים, כמו: 1, 2, 3… אלא, אחד, שניים, שלושה…
תודה על ההערות ועל הרעיונות. אקח לשומת לבי :)
אני יכולה להגיד לך שמהסיפורים שלך שקראתי עד עכשיו, אני רואה שאת סופרת ערכית ומצויינת. אני יותר מאשמח לדעת את הדעות שלך, כי ממה שהספקתי להכיר מהסיפורים שלך – יש לך דברים חשובים להגיד. אני יכולה לומר שאני לא שוכחת את הסיפורים שלך, ואני יותר משמחה כשאני רואה שאת מעלה עוד סיפור. באמת שכל הכבוד על הסיפורים ועל הרעיונות המדהימים, ושוב – אני יותר מאשמח לדעת מה יש לך להגיד, כי לדעתי כל דעה היא חשובה, ובמיוחד דעות ערכיות. בהצלחה!:)