משמעות החיים

מדהים איך שהשאלה הזו יכולה להדהד בי בכל כך הרבה תקופות בחיים ובכל פעם אהיה יותר מבולבלת מהפעם שקדמה לה.

דמיינו אתכם חיים בבית בו מדליקים טלוויזיה כל שבת ועושים קידוש תוך כדי.
דמיינו בית בו אמא שלכם כמעט רצחה אתכם על זה שנגעתם באייפון בשבת ושבת אחריה – היא עושה זאת בעצמה כשבעלה מעשן תוך כדי.
דמיינו את כל זה ושאתם נשלחים לבית ספר דתי ועוד מתנחמים בזה שלאחותכם יותר גרוע כי היא- לא עלינו- בבית ספר חרדי ליטאי.
ולבסוף, דמיינו שאתם מגיעים לגיל 10 ושואלים את עצמכם מה לעזאזל קורה פה. מי צודק? מי טועה? איך ייתכן שמבוגרים שיודעים הכל לא יודעים כלום? ולבסוף הכל מתנקז לשאלות הגדולות יותר.. אתם יודעים; אלוהים, משמעות, דת, סקס סמים ורוקנרול…ואולי גם פיצה. אלוהים ברא את הפיצה. חייב להיות משמעות ליקום!..
בגיל 10 החלטתי להיות צדיקה, ואז זנחתי הכל בגלל אמונה תמימה שככל שתתפלל ככה יתגשם. לאחר מכן חייתי בתור אתאיסטית בכותלי הלב שלי, אך לא אתאיסטית טהורה אלא יותר בחורה בכיתה ז' שכועסת על אלוקים על כל החרא ומחליטה להתעלם מקיומו. בכיתה י' אני מקבלת הארה בסמינריון על עם ישראל, ואני, בתור אחת שמתההה על ישראלוש מתחילה לחדש אמונה בו . וכן הלאה עד שלבסוף התחלתי להילחם על שמירת שבת (רק שלי, מעולם לא כפיתי על המשפחה) בסוף כיתה י"א, ובסוף י"ב הייתה את התחושה שהכל הולך להיות רציני יותר כשאגור בירושלים ואהיה בכותל כל יומיים.
אז החיים מצחיקים. כי למרות שכביכול הייתי בהתעלות רוחנית מטורפת ומשמימה ואפילו פנתה אליי חוזרת בתשובה בניסיון לבקש עזרה מ"ניסיון חיי" – אני גיליתי דבר מאוד פשוט:
אני לא רוצה קשר עם אלוקים.
נשמע אבסורד הא? אני זוכרת בכיתה י"א כשנשלחתי לפסיכולוגית ודיברנו על חיי רוח שאלתי אותה אם היא מאמינה באלוקים. היא אמרה לי שכן. אז כמובן שאלתי אותה אז איך את לא רוצה לעבוד אותו?
היא ענתה לי בפשטות:"אני לא רוצה קשר אליו." עם חיוך שפשוט גרם לי להתנשאות מזלזלת בה. איך היא חושבת לעצמה שזה ככה?! יש אידיאולוגיות!!! ערכים!!! היה עדיף אם לא היית מאמינה.
עד שגיליתי שהחיים לא עובדים ככה.
דת בעיניי זה דבר מושלם. בתיאוריה. כי בפרקטיקה היו כל כך הרבה עבירות על ערכים אחרים בסולם שלי.. כל כך הרבה חוסר שיוויון, אי צדק ואי שייכות.
בחילונות גם כן לא הרגשתי מקובלת. כי בעצם.. לחילונות אין על מה להסתמך בתור היותה חוסר דת ותו לא…
אתאיזם ? לא כל כך. אני חושבת שאני די מאמינה בו פשוט לא רוצה קשר אליו ולהכניס אותו לחיי במודע וכד'.
פילוסופיה? האדם הוא יותר מסתם חשיבה לעומק. המטרה העילאית שלי היא לא להנות בעולם הזה, אז תסלחו לי ניטשה קאנט ודומיהם: לא בשבילי.
מה עושים?
כרגע אני חסרת הגדרה באופן מוחץ. לא מרגישה שייכת לכלום ושום דבר לא נראה לי שווה לחיות את חיי בתוכו. אני לא מחפשת שלמות אבל לעזאזל יש גם תמונה גדולה שצריך לפקוח את העיניים אליה.
אבל מה שמוזר הוא שיש לי כח לא מוסבר שגורם לי להאמין שיש משמעות לעולם אחרי הכל. אין לי מושג מה המשמעות עצמה, אבל זה נראה לי יותר מסתם רצון שלי לתרץ את עצמי למה להמשיך לחיות.
מה המשמעות? לעבוד, להתחתן להביא כמה ילדים ולחיות בשגרה המאוסה הזאת עוד 50 שנה? לא תודה. כבר עדיף לי אקדח לרכה.
יש פה משהו גדול יותר מאושר, גדול יותר מאמת ומכל סיפוק אחר שעד כה הכרתי.
רק נכנסתי לעולם הזה וכבר אני שואפת להכיר בו הכל.. מה שבטוח זה שגם אם אדע את התשובה שאני מחפשת זה יהיה במרחק ניסיון חיים של 70 שנה, ואני חושבת שלהתחיל לחיות משמעותית בגיל 88 זה טיפה מוגזם.
אז כן. אני חסרת הגדרה כרגע. אני לא שייכת. ואתם יודעים מה? זה דבר שאני לא צריכה להסביר כי טוב לי במצב הזה עכשיו מאשר לשקר לעצמי במצב אחר מחר.