מקרה בוחן: האנושות

אתחיל ואומר שלא בכוונתי להטיף ביקורת כלפי האנושות במסה זו, אלא לבצע הבחנה נטולת רגש לגבי תופעה כלל אנושית שיצא לי להווכח לה לאחרונה. השלכותיה של תופעה זו שפכו אור על הבנתי של תהליכים חברתיים רבים ולכן אני משתף אותה כאן.

ובכן קו המחשבה שלי התחיל מלבחון את בעיית ההתחממות הגלובלית מנקודת מבט פסיכולוגית של האדם. למרות שרובה הגדול של הקהילה המדעית מראה שישנה התחממות גלובלית ומקורה באדם, רוב בני האדם נוטים להכחיש את הסכנה הקרבה או לאמץ הסברים פחות סבירים כמו סערות סולאריות שגורמות להתחממות. שלב ההכחשה הזה הזכיר לי מאוד את סיפור הדבר שנכתב על ידי אלבר קאמי. הדבר מספר על עיירה באלג'ריה בה המחלה הנשכחת, הדבר, חוזר לתקוף את העיירה המסכנה. תגובתם הראשונה של תושבי המקום היא כמובן להכחיש את הסכנה הקרבה, ורק לאחר שהדבר כבר עיניין שלא ניתן להתעלם ממנו מכירים התושבים בבעיה.

אך ישנו גורם נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, האנוכיות. הפולטת הגדולה ביותר של גזי חממה היא סין. מבחינתה של סין היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי לקדם את ארצה ובעיות רחוקות כמו ההתחממות הגלובלית יכולות לחכות. אותו הגיון קיים גם אצל האדם הפשוט, שבעיות היום יום נראות לו הרבה יותר מידיות מאסון הטבע שלא בטוח ישפיע עליו.

מתובנה זו צמחה גם התובנה ההפוכה. אם כשלאדם אין סכנה מידית בקנה מידה גדול כל אדם לעצמו, גם ההפך הוא הנכון. הדוגמה הכי טובה לכך היא ישראל, ישראל התחילה בתור מדינה שיתופית בעל גוון סוציאליסטי בעלת לכידות גבוהה במיוחד.לדעתי, אחת הסיבות שהביא את מדינת ישראל הצעירה להתאפיין כך היא האיומים המיידים שניצבו בקיומה. שותפות הגורל הביאה דאגה לכלל יותר מליחיד והמדינה הייתה מטרה נעלה יותר מזכויות הפרט. כשהמדינה התבגרה פחתו האיומים המיידים וכך גם גברה ה"אנוכיות" שהביאה לישראל הקפיטליסטית בעלת ריבוי התרבויות.

הגאונות של השיטה הקפיטליסטית היא הכרה בכך שבני אדם מטבעם הם אנוכים. כי גם במצבים כמו איום מידי גדול שבני אדם מתלכדים יחד כדי לפתור אותו, הסיבה שנעוצה במקור התופעה היא בסופו של דבר השרדות הפרט ….