מקלחת זאת המצאה גאונית

מקלחת זאת המצאה גאונית.

אדים לבנים ואווריריים השטים להם באוויר החם. זגוגית המראה מתערפלת. מים זורמים מרעישים בחלל המקלחת. וילון עם ציורי פרחים משוך לכל אורך המסילה הלבנה, מגונן מהמים לצאת החוצה ומגן עליי מפני העולם שבחוץ. דמעות מלוחות מתערבבות עם מים חמים חסרי כל טעם. הרגשת ביטחון סתמית צצה לה מבפנים משום מקום. כאב עז המורגש בכל חלקי הגוף. שחרור נוראי שמלווה באנחות שלי. זכרונות רוכבים על אדי המים. זכרונות מהעבר המלווים בשמחה, הנאה, כעס ועצב, מותירים חותם ריק כשהם נוטשים נפש חסרת מעוף. נפש כמו שלי. מים רותחים שמרטיבים את גופי מנסים לתפוס מקום בתוך הריק ולהציף אותו בחום שלהם. אני יודע ששום דבר לא ימלא את הריק, שאף אחד לא יתפוס את החלל שנוצר.

אני נותן מכה ומוריד את ידית הברז, זרם המים מפסיק. אני מושיט את ידי לתפוס את בקבוק השמפו לשיער זה עם ריח ירות טרופיים, עיסה לבנה נחלצת החוצה מן הפקק לעבר כף ידך. אתה מקציף את הראש, מנסה להתנקות מכל הכאב והסכינים הנעוצות שבתוך נשמתך. מושיט יד לעבר סבון הגוף הכתום, מנסה לחמם את הנפש שלי. מנסה לעודד אותה, אך לשווא. שום דבר לא באמת עוזר. שצף המים שוב חל אתה שוטף את הסבון שיושב על גוף וראשך, רסיסי עיסת השמפו חודרים מעט לעיניך וצורבים בפנים העפעף.

אני מנסה להוציא את מעט השמפו שהצליח לחדור לעיניים עם זרם מים שמכוון על ידי הדוש. הצריבה נעלמת אט אט. אני מסיט את הוילון לכיוון השני, קפליו מתאגדים בערימה לצד אחד. אני לוקח מגבת מיבש את הדמעות והן את טיפות המים. מתלבש מבלי לחשוב כלום. מסתכל עליי במראה לפני שאני פותח את הדלת. אני מנסה להישיר מבט חסר הבעה למראה. בהתחלה זה לא מצליח לי, אחרי כמה דקות התוצאה המיוחלת מתגשמת. אני יוצא מן האמבטיה בחיוך ואף אחד לא מעלה על דעתו כמה שרע לך.

כבר אמרתי שמקלחת זאת המצאה גאונית?