מציאות בעד לעיניים

הקדמה:
לקסי אנדרסון-בת 13 וחצי,חיה חיים מוטרדים.(lexi)
סטיבן או'מאלי-בן 14 ,ילד שכולן מחבבות.(stiven)
אמיליה וובר-בת 15,דודה של סטיבן או'מאלי.(Amilia)
אליסון שלי-בת 13,עולה חדשה מצרפת מתמודדת עם הקשיים החדשים בארץ.(Elison)
אנדרון ג'פרי-בן 14,מונה להיות אחראי על אליסון,כינוי:אנדרו(Andro)
לילי ברב'-בת 37 ,המחכנת של אליסון,אנדרון,לקסי וסטיבל.(Llili)
זואי מקליג'-בת 15 ,האחות החורגת של אליסון שלי,כינוי זואו (Zoe)
ניק קלאן/אנדרסון-בן 14,ערפד שברח…(תדעו אחר כך) על מנת להציל את אחותו לקסי ובמהלך מסעו פוגש חיים חדשים.
~פרק 1~
"זואו,זואו קומי כבר"
פתחתי את עיניי רואות מבעד החלון את קרני האור מציפות את החדר ומסנוורות את עיניי,הסתכלתי על החדר כמו תמיד ושמעתי את אימי מנסה להעיר אותי.
התעוררתי והבנתי שזה היה חלום .
הסתכלתי על על רגליי,על ידיי,ועל ידיי אימי שנוגעות בידיי ומחממות לי אותן.
"זואו,אליסון באה היום תתארגני" אימי פנתה עליי בחיוך עם גומות עמוקות כמו תהום.
הבנתי שהיום הזה אחותי החורגת באה ,הסתכלתי בפעם האחרונה על חדרי הריק,על השטיח שזרוק באמצע החדר,על התמונה שלי שתלויה על הקיר בצבע קפה נמס טהור,על התיקרה הריקה , בצבע לבן טהור שמסתנוורת עם השמש .
קמתי הלכתי לחלון והסתכלתי על היער הירוק שתמיד הייתי צופה בו בתנאים קשים בחיי,הסתכלתי על רגליי היחפות על ואומרת לעצמי
"עם אבא לא היה עוזב,לא הייתי צריכה לעבור את זה"
הסתובבתי לעבר הארון וראיתי את אימי מנצנצת ליד הדלת עים השמש שמסנוורת את עינה השחומות והיפות ואת עורה הבהיר.
"מובן שקשה לך",אימי ענתה לי בקול השקט שלה שמפציע כמו שיר .
שתקתי והסתכלתי על שימלת הכלה של אימי שמנצנצת עים אור השמש
"את מנצנצת כמו תמיד",התלוצצתי איתה ,ושמעתי קול ציחקוק קטן ורגוע שהופנה מאימי,הבנתי שהיא מיתרגשת מהחתונה היום עים ג'יימי שלי,אבא של אליסון שלי.
"אני שמחה,שלא אהיה יותר לבד"אמרתי בחצי חיוך לעבר אימי והיא חייכה לי חיוך מלא שראו את שיניה הלבנות והבוהקות ואת עיניה ממלבלבות .
היסתכלתי על השימלה שלי שתלויה על הארון ,ולבשתי אותה ,היסתכלתי מבעד לחלון על היער וראיתי דמות מוזרה שעפה על העצים זה ניראה כמו בנאדם הוא עף עד לפיסגת העץ במהירות רבה עד שנקטעתי כי אימי צעקה לי
"זואי!איפה את?"
"אני באה " עניתי לה
יצאתי מהחדר האומלל שלי לבשתי את העקבים הלבנות והנוצצות ויצאתי לכיוון הסלון הלבן הבהיר והבוהק ,למראה עיניי לא האמנתי שהם כבר הגיעו.