מצטערת..

אני יושבת מול המחשב כל סוף יום וחושבת על מה שעבר עלי.
כן, היום אחרי הרבה זמן, שוב עשיתי משהו רע.
אני יודעת שזה לא רע ואסור ואני בהחלט מודעת לכך באותו זמן, אבל לפעמים אני פשוט לא מצליחה להפסיק.
זה מציק.
אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. אני אפילו לא מצליחה להאמין שאני עושה את זה כל פעם מחדש.
אני רוצה לברוח.
לברוח מהמציאות המגעילה הזאת. לברוח מהרגע שבו אני יעשה את זה שוב בטעות.
זה מגעיל כל פעם מחדש וממכר כל פעם מחדש.
אני מרגישה כאילו אני עושה זאת כדי לכפר על מה שעשיתי, אבל לא עושה דבר כדי לכפר על זה.
למה בכלל התחלתי את זה?
אני לא רציתי זאת בכלל!!!
לפעמים אני מחיילת ליום שבו אני התבגר יותר, ליום שבו אני יוכל לשחרר את המועקה הזאת.
מצטערת, זה מגעיל מידי כדי לספר.
אז ה', אתה שם למעלה. אני יודעת שאתה מודע לזה ואני כל יום מקפידה לעשות שיחת כאילו איתך.אני יודעת שאני הבטחתי שאני לא יעשה זאת שוב, אבל…..
אני רוצה להגיד שאני מצטערת מאוד, אני באמת שלא התכוונתי.