מצטערת שלא , פשוט מצטערת

אין לי כוח אין לי אויר אני מרגישה חנוקה בעולם של עצמי אין לי לא יד ולא שום דבר אחר כי אין לי את הכוח אין לי , אין לי כוח לרוץ לצועק להגיד שכבר לא טוב לי להגיד אין לי להגיד שאני רוצה אז בבקשה תנו לי רק את היד שלכם כדי שהיה לי טוב בעולם הזה כדי שהרגשי בסדר אבל לא זה תמיד חוזר כול המילים , כול השקרים אותם האשמות אותם הרגשות אותם העלבות הפגיעות עם זה אצלי בעולם אז למה לי אין לי לא כוח אני כבר מרגישה שעייפתי מלהיות פה , לשוב לבית להגיד בכלל תודה , אני מרגישה שיש בי רק קוצים רק את הדברים המגעילים הכול נעלם אין לי סוף דרך לדרכים הדמעות זולגות על מורד חיי אחרי שלא מצאתי את מה שחיפשתי , עם לכול אחד יש זכות אז למה לי אין רציתי רק להיות האחת רציתי רק דבר אחד אני בעצם בן אדם , מסביבי יש עולם אני רק התינוקת שגדלה בו , לא אני לא יכולה לשכוח מהכול , אתם לא רואים את הדמעות שלי לא אני לא מוכנה לשכוח את הזמן שהכול היה רק אני , אולי אני קטנה אבל כול מה שהניה מהסוף להתחלה אני מנסה להיזכר כדי לרשום ולבקש מכם סלחה אולי הכול מבלבל אבל זה לא משנה אותי תאירו זה אני , אין לי כוח לעצמי לא נישאר לי דבר רוצה שתדעו מה שאתם בשבילי תנו עוד מבט אחד , לא טוב לי להיות לבד , אני רוצה לוותר בשבילכם אבל זה משתנה אני לא רוצה להעלם כשתיצתרכו אותי , אז בבקשה תעצמו את עיניכם ותבינו הכול , מחכה שתגלו שנשארתי רק אני שעומדת וצועקת פה בקול בבקשה ,אתם החיים שלי למרות הכול , אני ואתם זה באמת אמת אבל גם ברגע של אמת זה קשה לי , להבין שבעצם זה העבר שלי עכשיו זאת אני שבא לאותו כיון ואני זאת שמחזיקה לחם את היד בכול זמן שלי הייתי יכולה אבל ותרתי והחלטתי שזה יעבור לי רק עוד זמן , כמו תמיד, אך איפה אתם כשאני צריכה תייד שלכם עכשיו אז עם בכול לילה אני בוכה משנתי מחלום רע כי לא טוב לי אני יודעת שזה עוד יעבור ושיש לי דרך ללכת בה ,זה הכול מילה של זמן קצר , אני שבורה מבפנים אבל אף אחד לא רואה את זה מבחוץ גם כשאני מרגישה שזה רגע של סוף , ברגע שהדמעות זולגות שום דבר לא יכול לעצוב בעדי כי זאת רק אני שבסוף הגיד שלום ,זאת אני שבסוף הסגור את העיניים אני הכנס עמוק מאוד מעבר לכול הסופות , מעבר לכול הבכיות, זאת אני שבסוף היה האחת שלא תספיק להלחם , שוב ושוב זה כואב , זה הולך , וחוזר בי שוב , בלילות כשאני יושבת וכותבת את כול חלקי חיי שהם בעצם יומי האישי , אני יושבת ומנגנת בגיטרה שלי ואז כול המנגינות מתנגנות לפעמים זה כואב אך הכול בא מהלב , וכשאני נזכרת אז אני פשוט אומרת לעצמי שזה אמת שהכול זה אני , איפה כול הכול נעלם , זיכרונות העבר ילדות של הייתי רוצה עוד ועוד , וכשאני יושבת ושרה שוב במילים מתבלגנות לי על הדף אני שרה לשם ואז לשם זה מרגיש לי ככה כאילו זה הכול בשבילי , רגשות מציפות את ליבי כול יום מחדש אני לעולם לא חשבתי שזה יהיה ככה לעולם לא חשבתי שאני הצליח אבל זה לא משנה איך ומה בסוף הכול עוד עובר, ולבסוף נשאר רק הזיכרון האחרון זה חלקים שהם שמורים בסוד כול החיים , לעולם לא חשבתי שאני החלום על המחר הכול היה נירא לי כאילו זה כלום חיים עוברים ואיתם גם השנים חלקים שנשברו חיברתי אותם עם השנים הכול בגללי כי אני פחדתי, זאת אני שניסיתי ופחדתי כי חשבתי שאני הפגע כי פחדתי , כי לא חשבתי על המחר אבל אני עוד ילדה למה לי לפחד יש לי חיים שלמים עוד להמשיך , זה עובר חולף לעת ככה עם הזמן כשאני הגדל כמו שאימא שלי תמיד אומרת לי שרית שתגדלי תזכרי את המילים שלי , זאת שוב אני שיושבת פה עם כול הזיכרונות הדפים שמפוזרים סביבי אני עוד ילדה אבל באמת שאני מבינה אולי אני מנסה להלחם אבל אני משתגעת לנפעמים כי בעצם הכול זה רק סתם עוד מחשבות אני שוב בחזרה באדמה עכשיו איפה נעלמתם , תחזרו אלי, אותם דפים שכתבתי אותם דברים שאמרתי אני באמת מצטערת אני משתגעת מהכול מאיך שזה מאיך שאני אבל תקשיבו תשמעו אותי אני פה בחזרה שוב ואני מפחדת , כאב שבי מרגיש את חלקי השבורים לא אני אמרתי לעצמי לעולם אל תגידי לא , אז איך אני אמורה ללכת עכשיו רק תסבירו לי את זה , מנגינות מעבר לחדר השני זה אותם ימים שהייתי רוצה עכשיו בחזרה אבל לא תמיד זה הדמעות שממלאות את חלקי הדף שלי אני יושבת פה , ומנסה למחוק שוב ושוב אך זה לא עוזר , אני פה עם כול הכוח והמלחמה, אני פה עם כול הכאב שבי אני כותבת שבליבי יש עוד זיכרון אחד אז מי יגיד לי בסדר , לעולם לא אמרתי לעצמי שזה לא נכון גם שהייתי ילדה הייתי אומרת הכול זה לטוב , למרות הכול אני מבינה שזה גם בסדר כי בעצם לא שווה את הדמעות מי שגורם לי לבכות אבל לפעמים שווה לבכות כדי תאוצי את הכול , אז למה אני תמיד רוצה להגיד לכם לספר אבל אני מרגישה שלא כאילו הכול נעלם לי שוב , אני נמצאת בחלל ריק , שוב אני מנסה שתבינו אותי , אבל אין לי את האומץ לגשת ולהגיד שזאת אני , אימא אני זוכרת שתמיד היית אומרת לי ליזהר מאנשים רעים אני גם זוכרת שהיית אומרת לי שחברה זה עברה , אבל אימא למה עכשיו כשהכול מתחיל מהתחלה אני מפחדת נורא כי זה הפחד שלי , הדמעות זולגות שוב ושוב אני מפחדת להיפגע אבל אני מנסה שוב , ושום דבר לא עוזר זה מתחיל בי שוב ושוב , אבל זה יעבור לי אני בטוחה כי אני בעצם רק ילדה , שמנסה להבין, שמנסה לחשוב עד כמה שרק אפשר, אז זה הבכי שלי, מילים שאמרתם לי כול השנים אני שמרתי לעצמי לחיי, אני יודעת שאתם רוצים אותי אתכם , אבל גם אני מפחד מאוד להיפגע . זה מפחיד אותי שוב ושוב . אני יושבת ואז נעלמת, לתוך העולם שלי, אבל גם עם אני אקום מחר אני יודעת שזה עוד סתם יום שרק יעבור ומה שבסוף יישאר לי זה הזיכרון האחרון שלי ,אז אני מצטערת , אולי הלילה אני לא הצליח לישון בגלל כול המחשבות שאני מרגישה שוב ושוב כי , בעצם זה עוד לילה אחד שיעבור לי עוד זה בטוח אז גם עם אקום מחר מחלום רע אני יודעת שזה בסדר זה החיים שלי ולא משנה מה מצטערת על מילה, מצטערת אל אות, מצטערת שבכלל, הדמעות שוב זולגות ואני נעלמת איתם לעולם של רגשות …