מפחדת לחשוב
כל פעם שיוצא לי לשבת ולחשוב, על עצמי ועל החיים – אני נרתעת.
כשאני נזכרת שיש כוחות הרבה יותר גדולים ממני.
שמשהו שולט בי, שיכול להיות שרק לי יש רגשות וכל השאר סתם "רובוטים".
הכל כתוב להם בראש – מה לעשות ואיך להתנהג לידי. וכשאני לא רואה הכל נעצר מאחורי.
וכשאני מסתובבת בחזרה הכל חוזר לתנועה. רק מה שנמצא בטווח העיניים שלי קיים.
כל השאר באותם רגעים סתם תפאורה.
אני מפחדת לחשוב שאולי פעם הייתי בנאדם אחר, בגלגול אחר.
אולי פעם הייתי יותר עשירה, יותר ענייה, גרתי במדינה הזו או מדינה זרה.
שבעוד כמה זמן אמצא את עצמי בגלגול הבא, במקום אחר. ולא אזכור שממש בגלגול הקודם הרהרתי בדיוק על זה. לא אזכור איזה בנאדם הייתי ואת מי אהבתי ואת מי שנאתי ואת מי סתם לא הכרתי. לא אזכור כלום. זה לא הגיוני שבעצם אחרי שאני אמות הנשמה שלי תתכלה.
אבל, מה כן הגיוני בחיים האלה?
אני נאחזת באמונה שלי ובדת שלי. מנסה להיאחז בשמץ השפיות שהאמונה מקנה לי.
אני מפחדת לחשוב על זה. אני מפחדת לחשוב שאפילו מה שאני עושה עכשיו נכלל בחיים הלא הגיוניים האלה. אני מתחילה לחשוב שאולי המחשבות האלה הן מה שמניע את האנשים ששולחים למוסדות לחוליי נפש. אולי הם לא חוליי נפש בכלל? אולי הם האנשים היחידים שתפסו שכל והבינו מה באמת קורה פה.
ואולי דווקא האנשים שבאמת מבינים, סגורים במוסדות שמיועדים לאנשים שלא מבינים דבר.
אולי אנחנו, האנשים ה"שפויים" הם אלה שצריכים ללכת למוסדות האלה.
אולי אנחנו הם חוליי הנפש כאן? אולי בעצם כל בני האדם חוליי נפש? אולי כל היצורים החיים הם חוליי נפש? אולי בעצם לכל היצורים שאנחנו חושבים שהם חיים אין נפש בכלל? אולי כל העולם הזה הוא סתם תפאורה להצגה ארוכה ומאוד מאוד מושקעת שנקראת "חיים"?
עכשיו אני מבינה שהדבר הכי מפחיד לעשות, זה פשוט לשבת ולחשוב.
תגובות (4)
אהבתי את זה מאוד ואני מזדהה עם הרבה מהדברים :)
מה אני יגיד לך את צודקת, כנירא באמת שמנגנון ההישרדות הכי טוב לאדם הוא המוגבלות כולם חושבים שמוגבל זה רע אבל זה בעצם טוב כי בדיוק אותם אנשים שלא מבינים את מה שאנחנו מנסות להבין הם בעצם המוגבלים במחשבה מנסים לשכוח מי העליון והניזגב מין האדם מי תוך פחד מהדבר שבעצם לא מובן ניזגב מין הסכל, גם את ואני לא שונים בהרבה מהם גם אנחנו מוטמטמות מוגבלות שלא מצליחות לענות על השאלות שהצגת כאן ולמרות הכול אנחנו נמשיך מחר את חיינו כי זה מה שיש לנו אז מי אמר שמוגבלות זה רע? אני לא יודע אם זה רע או אם זה טוב אבל זו הישרדות, עד כמה חבל שרק מעתים זוכים למלאות את המשמעות האמיתית של להיות אדם מי-תעלים על הבסיסי על צורך ההישרדות ומתעסקים בדברים גדולים מהישרדות, יותר מפרנסה אוכל שתייה ילודה כאלה שיכולים להרשות לעצמם לעסוק רק במחשבה או בעשיה כדי לישם את תובנותיים, ולישם את החוכמה זה כנירא להשתמש בלימדה הזו על אחר כאן כנירא אנחנו מבינים את מה שכבר הבינו גדולים מאיתנו שאמרו "בצלמו ובדמותו" לא הכוונה לצורת הגוף אלה להנהגות שלו והנהגת האלוקים הראשונה היא יצירה נתינה מילואי של העולם הזה יצירתו בקיצור להשפיע טוב על אחר, הבעיה של האדם זה האגואיזם "אגו" מה שמבדיל אותנו מאל וכנירא מה שאנחנו כאנושיים כדי למצוא משמעות צריכים תמידית לנסות לבטל אותו, אבל לצערי ולצער כולנו מעתים שזוכים לעסוק בזה ופחות בהישרדות. אני אוהבת את העבודות שלך הם תמיד מעוררים בי מחשבות עמוקות ומאתגרים כול פעם מחדש ואני אוהבת את אתגרי הסכל וכן חבל לי שאני מכירה מעתים שיכולים לאתגר אותי ואפילו להבין אותי ואת צורת החשיבה שלי כך שממש כיף לפגוש אותך וכמוך באתר המצויין הזה שסוף סוף חושבים קצת כמוני מבינים דברים עומקים כאלה ואפילו כותבים עליהם אדגר שעשוע משחק מרתק לסכל אין ספק הנאה תודה אני פשוט אוהבת אותך ככותבת וכאדם. לליט
ווואוו חזק.
זה היה ממש טוב.
גרמת לי לחשוב פה…
"אולי כל העולם הוא סתם תפאורה להצגה ארוכה ומאוד מושקעת שנקראית חיים?"
חזקק.
אני ממש אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך, כרגיל.
-5 מיליון-
עמוק,ונכון! אהבתי את הכתיבה,ואת המסר.