מעגל הפגיעה

זה כואב כשאנשים שאתה לא מכיר פוגעים בך. אבל זה יותר כואב כשזה בא מאנשים שאתה אוהב. כשהם באים אליך ואומרים: "אנחנו צריכים לדבר". ואתה יודע שאתה הולך לשמוע משהו רע, והלב שלך יורד לתחתונים עוד לפני שהם מתחילים לדבר. "פגעת בנו" הם אומרים לך ואתה מנסה להסביר להם שזה לא היה בכוונה ושאתה מצטער, אבל זה לא משנה להם, לא באמת. הם נפגעו, וזה מה שחשוב.
ואז גם אתה נפגע, נפגע מהתחושה הזאת, מרגשות האשמה שאתה הפוגע. ואתה לא יכול לשתף אותם, (את החברים הכי טובים שלך) שגם אתה נפגעת, אבל מכך שפגעת בהם. ובסיטואציה הזאת, הנוראית הזאת, כל הזכרונות הטובים שזכרת מאתמול כשהיינו כולנו יחד וצחקנו ודיברנו, נהרסים. ונשאר רק הזיכרון הרע, של הרגע העכשווי, שלא נגמר וכמו נמשך לנצח.

וכשאתה כותב את כל זה, את כל מה שעברת כרגע, אתה מת מבפנים. כי אתה יודע שלא תוכל לעשות את מה שאתה רוצה יותר מכל, שזה להראות את מה שכתבת להם, לחברים הכי טובים שלך, ולקוות שהם יבינו ויסלחו לך, והכל יסתדר.