מספיק טובה
לעולם לא אהיה טובה מספיק בשבילם, הבת שהם חלמו עלייה.
כשאני עושה את ה100% שלי, הם לא מרוצים וכשאני לא עושה דבר הם גם לא מרוצים.
עם כדורים או בלי,
עם 5 יחידות או בלי,
עם האבקות בעצמי או בלי,
עם הניסיון להיות מוצלחת יותר או בלי,
עם הרצון להשתפר או בלי,
הם לא מקבלים אותי ונמאס לי, נמאס לי לבכות לעצמי, נמאס לי לשכנע את עצמי לנסות שוב ושוב את הכדורים "ואולי הפעם לא אהיה דיכאונית, אולי הפעם אצליח להוציא מילה מפי, אצליח להיות מי שאני" .
אני מקשקשת לעצמי במוח, זו או אני או הכדורים!
אני תוהה אם אהיה כמו רובוט, אשים את הלימודים במקום הראשון, אשתיק את עצמי. האם אז אוכל לזכות בגאוותם?
תגובות (3)
מזדהה איתך מאוד..
הכי חשוב שתזכי בגאוותך.
וזה ממש לא משנה מה 'הם' חושבים. מה שקובע זה מה שאת חושבת.
אני מקווה שזה לא נשמע פסיכולוגיה בגרוש.
אני בעצמי חייתי הרבה מאוד זמן עם תחושה כזאת (לא שכבר אני לגמרי לא מכיר אותה…).
בהצלחה!
מסכימה ממש איתך, יקירי. :)
ולך, כותבת מדהימה, אני חושבת שאת קודם כל צריכה להתגאות בעצמך. אל תפתחי תלות בכדורים. אני מאמינה שבסופו של דבר כל ההרגשה של הדיכאון והעצב באה מתוכך ומההערכה מסוימת של עצמך.
תהיי גאה בעצמך, יש לך על מה.