מסע אל פולין- מכתב לאחי הבכור

יום חמישי 27.6.13
אני קראתי את מה שאמא כתבה, היא ביקשה ממני לכתוב לך משהו…
ת'אמת אני לא יודעת מה לכתוב לך,
אתה נוסע לפולין למסע שורשים ואני די בטוחה שיהיה לך קשה..
כי אחרי הכל זו המולדת שלנו והעם שלנו.
אני רוצה שכשתגיע לפולין ותראה דברים קשים תחשוב קודם כל איך הם הסתדרו בשואה , בלי אמא ובלי אבא תחשוב גם איך הם היו "מאושרים" לפני שהכל התחיל…
אני זוכרת לפני שנתיים בערך שדיברתי עם נער חכם ואמרתי לו: "אני לא בטוחה שאני ארצה לנסוע לפולין…" והוא ענה לי בצעקה: "מה זאת אומרת?! ברור שאת נוסעת ! זה העם והמולדת שלך !!"
והנה הנער אומר שהוא לא רוצה לנסוע כי זה קשה,
בהתחלה אמרתי לעצמי אולי אני אומר את הדברים האלה כמו שהוא אמר לי…
כדי להזכיר לו , לעצבן אותו וגם כדי שיסע.
אבל אז נזכרתי שהוא נער חכם והנער החכם הזה הוא אח שלי, האח שאני אוהבת.
אני חייבת לומר שלפעמים אתה אוהב ולפעמים לא אבל בסופו של דבר אתה תמיד כן.
אני חושבת שהמרחק הזה קירב בינינו, וגם אתה כבר לא הבר שהכרתי אתה בר בוגר יותר ואחראי יותר (אפילו אמהי יותר).
אני זוכרת את החודשים הראשונים שלא היית בבית היה לי קשה בעיקר, לא הייתי רגילה שהאח הבכור שלי לא בבית, הייתי בוכה בלילות על כמה שאתה חסר לי…
כי אף פעם לא שמתי לב שאני באמת צריכה אותך ואז כשלא היית שם הרגשתי את זה…
הרגשתי שיש לי חור בלב, חור שכתוב בתוכו בר.
לא משנה כמה שמרנו על קשר זה לא אותו הדבר.
אני ידעתי שהדבר היחיד שרציתי הוא שתחזור הביתה.
ועכשיו גם גל לא כאן ואת זה בכלל מרגישים..
כבר אין לי את התמיכה האחית שאני צריכה כששניכם אינם.
הבית ריק, שומם …אפילו יש את השיח שעובר באמצע שומקום…
הדבר שעושה אותי מאושרת זה יום שישי כשאתה מגיע הביתה…
אוהבת תמיד תמיד
דור אחותך הקטנה