מסכות
שונאת אותם!!!
שונאת את כולם!!! אחד אחד וכל אחד מהם!!!!
אנשים!!!!
גם את אלה שכולם שונאים, שאתם שונאים שנאה הדדית אז זה בסדר כי כולם שונאים.
אבל גם את אלה שהחברים שלך. האנשים שלך. שאתה אמור לסמוך עליהם. שאתה מעמיד פנים לרגע כדי להתחבר וכשאתה סומך עליו וחושב שאתה יכול להתנהג כמו עצמך אז פתאום הם כועסים ובוכים שאתה לא אמור להיות ככה ושהכל באשמתך.
זה גם אלה שאתה אוהב. כי אתה שם את המסכה בשבילם. אתה שם את המסכה בשביל כולם. לי יש אלפי מסכות. אחת לכל אדם ואחת לכל מצב. אבל יש את האחת שמנחה אותך:
מתי אפשר לצחוק כי כולם צוחקים. ומתי אסור כי יש את האחד שחשוב יותר ממך והוא בוכה אז כולם בוכים.
מתי מותר לבכות כי זה בסדר זה באמת מצב נוראי. ומתי זה מפריע לכולם אז אתה מפסיק כי צעקו עלייך כבר מתאים פעם להפסיק לבכות כי זה לא כזה נורא ואין סיבה לבכות.
מתי מותר לכעוס כי זה מי שאתה ואתה צריך לפרוק. ומתי אסור כי זה מפריע לכולם ולא מתאים לך ולמסכה שבנית.
מתי מותר להתנשא כי כולם הצליחו אז כולם מתנשאים. מתי אסור כי רק אתה הצלחת אז זה לא יפה לצחוק על אחרים, ומתי מותר להם לצחוק עלייך כי אתה היחידי שלא הצליח לו.
הם המסכות שלנו והן בונות את החיים אצל כולנו, השקרים האלה שמחזיקים את כל העולם ביחד.
אז יש את הצדיקים שיגידו שאם הם חברים אמיתיים הם יתנו לך. יתנו לך לבכות ולצחוק ולכעוס כשצריך כי הם מבינים אותך. אבל זה לא נכון! אף פעם!
אין אדם שלא ניסה להרשים, שיקר רימה ועיגל פינות. כי אנחנו לא מושלמים. אבל תמיד מחפשים את המושלמים. אלה שבדיוק כמונו לא יותר לא פחות וימלאו את כל הצרכים. אבל הם לא קיימים אפילו לא במוחנו הקודח. אז אנחנו מרמים. מעמידים פנים שזה מספיק טוב ואתה מספיק טוב בשבילו אבל אתם תמיד רוצים לדעת את האמת מה אתם באמת חושבים אחד על השני, אבל אסור כי זה לא נאות להגיד את האמת. כי היא פוגעת, ואסור לפגוע כי זה מוביל לכעס ואסור לכעוס ולהכעיס.
אז פרקתי אמרתי צעקתי רציתי לשבור את המסכה. אבל אני לא יכולה.
כי אתם תגיבו נכון, כועסים, מסכימים, מתנגדים, מרחמים, מבולבלים, עצובים, צוחקים.
אבל מה זה משנה? אני לא מכירה אתכם. אתם לא מכירים אותי. רק את המסכה שכל אחד מאיתנו לובש מאחוריי המסך.
אתם לא תשפיעו על החיים שלי.
כי שאני אקום מחר לרחוב, אני עדיין אצטרך את המסכה הזאת והזאת. ואפגוש את המסכה הזאת והזאת על הפנים של אחרים.
כי כולנו פוגשים את המסכות. על הפנים שלנו על היד שלנו, על הפנים של האחר. כי כולנו צריכים אותה כדי להמשיך לחיות ולהתקדם.
אז תגידו לי איזה מסכה יש לכם??
תגובות (1)
וואו זה פשוט כל כך נכון, אנחנו כל כך פוחדים להוריד את המסכה, אבל חייב להיות אדם אחד שתוכל להיות איתו לפחות חצי אמיתי. את המסכה שלי אפשר להוריד די בקלות כי כזאת אני, אני מושפעת מכל דבר אני רגישה ואני סתם נראת חזקה כי אני ממש לא. בלי המסכות האלה העולם היה מתמוטט. בלי המסכות האלה היינו חיים את אותם חיים? פוגשים את אותם אנשים? מתחברים אם אותם חברים? זה מסקרן לראות מה היה קורה ללא המסכות האלה ם