מסגרת
אני לא בנויה למסגרת
אני יודעת את זה.
אני מבולגנת, אני קשה
אבל זה לא עושה אותי אדם פחות טוב.
אף פעם לא הסתדרתי בעבודות זמניות,
ואני כנראה אף פעם לא אסתדר עם צהל
למה להכריח אותי לעבור את הסבל הנפשי הזה?
פה רק יורד לי הבטחון, אני מרגישה פחות טובה
אני מרגישה שאני לא אני, משתלבת בכח.
אני כל כך מתגעגעת לחום האמיתי,להערכה מהסביבה..
אני לא רוצה להיות פה יותר.
מתפללת כל יום מחדש שיהיה רעל באוכל, שלמישהו יפלט כדור
אולי אפילו שיתפוס אותי מחבל.
גם התעללות שאדם זר יכול לגרום לה תהיה פחות כואבת מההתעללות במסגרת הזאת.
אני רוצה לעזוב,
אבא שבשמיים קח אותי,
אל תתן לסבל הזה להמשך כל כך הרבה.
אני יורדת על הברכיים ומתחננת.
קח אותי למקום אחר.
תגובות (2)
צהל הוא כור היתוך של כל הרבדים בארץ… ויש הרבה.
אי אפשר להסתדר עם כולם. זה החיים.
אני למדתי הרבה מהתקופה הצבאית שלי.
אינני אותו אדם לאחר השירות.
לדעתי, צהל הפך אותי לאדם טוב יותר.
לא ראיתי את זה כשהייתי בסדיר.
עכשיו, אני מתגעגע.
תנסי למצוא נקודות אור קטנות בשירות שלך.
בהצלחה :)
כתיבה יפה