מנער מתבגר לחייל מבולבל

יש אנשים שאומרים שזה היום הכי מרגש בשביל כל נער ישראלי הרגע הזה שהוא הופך מנער מתבגר ל"גבר גבר", היום בו אתה הופך לחייל.
בשבילי זה הרגיש עוד בוקר רגיל, צלצול של שעון מעורר ואימא שלי בכניסה לחדר ואומרת לי "עומרי היום הגדול הגיע, היום אתה מתגייס לי".
יצאנו מהבית כל המשפחה המורחבת לכיוון לשכת הגיוס בידיעה שאולי הפעם הבאה שאני יחזור לבית אני יהיה אחר, יותר חייל פחות נער מתבגר.
בשביל אימא שלי זה כבר הילד השלישי שלה שהיא שולחת להיות לוחם אז חשבתי שזה כבר לא כל כך ירגש אותה ויקשה עלייה אבל פה טעיתי, הבנתי שככל שהיא מגייסת יותר ככה קשה לה יותר מילד לילד, היא בכתה כמו כל אימא שהבן שלה מתגייס, אפילו שפכה קצת מים על האוטובוס- סוג של אמונה תפלה של מרוקאיות לך תבין אותם.
הייתי מלווה בהרבה חברים שהתגייסו איתי ביחד באותו יום אז עדיין לא הרגשתי כל כך לבד וזה עשה קצת טוב על הלב, אבל בשרשרת החיול כל אחד נפרד לדרכו ושם באמת אתה מתחיל להרגיש לבד. סיימנו די מאוחר את כל הסיפור הזה שאתה הופך מנער מתבגר לחייל.
ואז מתחילים להסתדר בשורות כמו חיילים אמיתיים עם מדים גדולים ונעליים חדשות.
ומתחילים לעלות לאוטובוסים כל אחד לדרכו ורובנו לדרום לבא"ח גבעתי מקום שכוח אל שכנראה הרבה לא יודעים איך הוא נראה ועדיף להם לא לדעת.

והינה מתחילים בנסיעה, המפקד אומר לנו שזה נסיעה די ארוכה אז כדאי שננסה לישון אבל באמת שאף אחד לא יכול להירדם, אחרי כמה שעות של נסיעה של הרבה מחשבות בעיקר על האנשים שהשארת מאחור על המשפחה האוהבת, על החברה הכואבת שרק מחכה לשיחת טלפון הראשונה ממך ואתה בדילמה למי להתקשר ראשון לחברה או למשפחה דילמה די קשה.

הינה התחיל להחשיך ופתאום כל מה שרואים זה רק גבעות חול נטולות ירוק וכביש ארוך שלא נראה שיש לו סוף, לרגע כל האוטובוס נהיה שקט נראה שכולם מצליחים להירדם או יותר נכון לנמנם וברגע אחד כולם קמים משמיעת קול עצירה פתאומית של הנהג
חיילים מסתכלים אחד על השני ושואלים בפליאה "הגענו כבר למקום?"
ואז קולטים שכנראה שלא כי הנהג עושה רוורס באמצע שום מקום על כביש ריק ולוקח פנייה ימינה ואז מתחילים לראות אורות של בסיס ובעיקר הרבה אוהלים שכנראה שם נישן בחודשים הקרובים. ככל שמתקרבים יותר ויותר לבסיס אתה מבין לאן הגעת, מה השארת מאחור.
כשאנחנו עוצרים בשער כניסה לבסיס מתחילים לשמוע את החיילים מבחוץ מתלחששים וחלק אפילו צועקים " הינה הם באו הטירונים החדשים אוגוסט 12 "
האוטובוס נכנס ולאחר כמה מטרים עוצר לנו ליד כמה אוהלים, יורדים בזהירות כל אחד והתיק שלו ומסתכלים על המפקד שבחצי חיוך אומר לנו "ברוך הבא לבית החדש שלכם".

לילה כבר יורד סביבות 2 בלילה כולם אחרי יום ארוך ומתיש עושים שיחה אחרונה למשפחה ולחברה שגם ככה ערים מדאגות, מארגנים דברים אחרים והולכים לישון.

מחר יום חדש ירד על הבסיס בלי שאף אחד באמת ידע מה הולך לקרות בו.