מנהרות החיים

שתי מנהרות לפני
ואני, עומד באמצע, לפני פיצול מפחיד
אני לא יודע איזה קצה יותר טוב
בשני קצוות המנהרות יש אור לבן ובוהק, שמושך אותי אליו.
ואני, נקרע באמצע
לפעמים נמשך לאחת להרבה זמן ולפעמים לשניה
הדרך לאחת תלולה ובוגדנית, יש קוצים בדרך, קשה לתפס וזה נהיה יותר ויותר קשה כשממשיכים לתפס
והשניה?
המנהרה השניה היא מדרון חלקלק.
כשאני הולך צעד אחד בתוכה אני ישר מחליק ותופס בכל דבר שאני יכול כדי לשמור על חיי.
הערכים שלי, המשפחה, מושכים אותי למנהרה הראשונה, משכנעים אותי שהמסלול שווה את התגמול.
אבל אני לא מצליח לתפס, תתפסי אותי אמא! אני נופל.
וכל נפילה כואבת, ומפחידה, ותמיד יותר ארוכה מהנפילה שלפניה, מרגיש לי שלעולם לא אגיע לקצה המנהרה הראשונה
והשניה?
תמיד כל כך קרובה, כל כך פשוטה, ממש כמו מגלשה אני אוכל לצלול לתוכה ולא לחשוב פעמיים, לוותר על הכל ולהגיע לסוף.
אבל היא כל כך מפחידה, תלולה וחלקה, ואם אתחרט באמצע? אני אוכל לעצור את עצמי? יהיה מי שיתפוס אותי?

שתי מנהרות לפני, אף אחת לא יותר מושכת מהשניה, ואני, קרוע ביניהן.