ממשה עד משה…

זה היה כשכיבדתי ברית אצל בן של חבר. והשלמתי מניין בקהילה שלנו. הברית נערכה בבית האב כשמניין יהודים מצומצם המורכב בעיקר מקרובי משפחה וחברים רחוקים. שמו של התינוק נקרא בישראל מנחם יהושע, כיוון שנולד במנחם אב וכן לכבוד הסבא יהושע שעדיין בחיים, האל יאריך ימיו בנעימים עד מאה ועשרים.
והנה ראיתי בין היהודים הקשישים, אדם אחד גבוה, שחריץ מעטר את סנטרו. הדבר היה לי מוכר ולאחר שהצגתי את עצמי שאלתי אותו האם הוא מושיקו משכונת נחלת ציון שלמד איתי בתלמוד תורה בית אהרון שבירושלים.
הנהן ואמר שנכון הוא והביט בי ושאל לשמי, אמרתי ששמי משה
חיבק אותי ויחד נזכרנו בזכרונות הילדות ואיך קראו לנו שניים משה ואחד תרגום… או "ממשה עד משה לא קם כמשה" ועוד אי אלו מליצות נבובות שממרחק שנים הופכות לפולקלור…
הסתבר כי עקב צוק העיתים התגלגל אף הוא לקריה נאמנה זו אשר בגולת ברזיל.
כך לאחר שישים שנה לערך, נפגשו דרכינו במצווה, כשמנחם יהושע הרך בא בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.