מלחמה על תור בסופר

באמת לאנשים היום אין בושה…
הבן אדם סתום ואין מה לעשות *0*
כולם עומדים בתור לסופר כמו כולם, ואין פרוטקציה או סלקציה לאף אחד..
אז שילמד לקבל את זה שאמא שלו בתור לפניו, ועובדה שאותו האבטחה העבירה קופה ולא את אמא שלך…
איזה עולם אנחנו !?!

מצער עד כמה שזה נכון..
את הפיסקה האחרונה את צריכה להעביר לרציתי להוסיף..אחרי הכל..זה לא חלק מהסיפור…

עצוב כמה שזה נכון ……

סלינטורית- זאת לא הייתה אימא שלי, זו אישה שעמדה אחריה XD אבל את צודקת לגמרי! נ.ב: למה פתחת משתמש חדש? :O
מלאך הצללים- מבחינתי זה מה שהסיפור אמור להעביר, ה-'רציתי להוסיף' רק מספר על הסיפור (נראה לי.. XD). תודה בכל מקרה :)
נועה- לגמרי..

זה באמת דפוק,כולה תור בסופר,ולחשוב שאחרי זה שהם רואים את זה מהצד הם בטח יגידו מה זה האנשים האלה והם הם מתנהגים?!,וחוץ מזה הוא בנאדם מבוגר הוא צריך להראות דואגמא או משהו כזה וזה פשוט עצוב כמה שזה קורה הרבה… :\

סך הכל תור אבל בתכלס יש אנשים שאני מכיה שבחיים לא הייתי מוותרת להם מהסיבות שלי

יובלולה- צודקת לגמרי, הם רואים שיש 'קטינים' לידם והם לא מתחשבים בעובדה שהם צריכים לשמש להם דוגמא, בסוף גם הדור שלנו יהיה ככה אם המבוגרים מתנהגים לידנו באותה צורה.. נ.ב: ממש ממש ממש סליחה שבאמצע הצ'אט הלכתי, פשוט האח המעצבן שלי כיבה את המחשב כי עוד רבע שעה היינו צריכים ללכת לטיסה.. :/
זואי- מדובר בשני אנשים מבוגרים שלא הכירו אחד את השני, עד אותו הרגע לא היה להם עבר עם חוויות שליליות ביחד או סיבה להתנהג ככה, לדעתי התור הזה זה ממש לא סיבה..
ולדעתי את לא צריכה "להתנקם" או לא לוותר לאנשים שעשו לך רע, תעמידי להם מראה מול הפנים (בצורה מטאפורית, כן?) ותראי להם שאת יכולה לעשות להם טוב גם בלי לסלוח, תראי להם שאת בן אדם טוב גם אם את לא סולחת, תאמיני לי שזה עדיף מאשר לנטור טינה…

צודקת. ובגלל זה אני מתעבת כשילדים בכיתה אומרים בזמן השיח שלוותר ולהפסיק לריב זה להיות פראייר.

עצוב עד כמה שזה נכון..

ציידת צללים (סליחה אם לא תרגמתי נכון, אני סתומה לפעמים XD) – זה כל כך אני. גם אני לא יכולה אפילו לשמוע כשבכיתה אומרים "מה, אתה פראייר? למה אתה מוותר?", או "אל תוותר, אתה תצא פראייר", וכ'ו. פשוט עצוב שתרגמו את המילה 'לוותר' ל'פראייר', זה כל כך רחוק אחד מהשני.. :/
פלאנדר- לגמרי..

תרגום פרפקט D:
ואת בהחלט צודקת. לוותר זה לדעת מתי צריך להפסיק ומתי כבר אין טעם להמשיך, לעצור בזמן לפני הפיצוץ ולצאת בוגר באמת. להיות פראייר זה לתת לאנשים לדרוך עלייך ולהיות נגרר אחריי מי שמתויג כ"מקובל".

את כל כך צודקת, שאת צריכה לעשות לזה ערך במילון!

יש משהו בסיפור שהצחיק אותי. החלק של הצעקות שלהם אחד על השני, באמת צחקתי.
מה שכן, דווקא לדעתי אותו האיש צדק לגמרי ולא ברור לי על מה היה לריב. יש סדר מסויים ותור מסויים. זה מן כלל שהאישה הזו הייתה צריכה לעמוד בתור מאחוריו.
אני פשוט הייתי מזיזה אותה עם העגלה שלה לאחור בעדינות ואומרת לה שאני מחכה בתור הזה כבר כמה דקות ובזה אני מאמינה שהסיפור היה נגמר (ואם לא הייתי צועקת עליה כי מגיע לה וממלא הייתי לפניה, כי יש תור מסויים).
לאנשים לא תמיד יש זמן או סבלנות לדברים כאלו וזה הרעיון של התור, שיהיה משהו מסודר כך שלא יהיו מריבות. צריך לעמוד בכלל הזה, או שאם רוצים לעקוף אז צריך לבקש ולקבל רשות. ככה זה.

היא לא עקפה אותו, הוא עמד ליד הקופה הסגורה וחיכה שהיא תיפתח במשך חצי שעה, ואז הוא הלך להוסיף עוד משהו לעגלה, והקופה נפתחה. אימא שלי נכנסה, ואחריה האישה הזו (בלי ידיעה שהוא חיכה שם, כנ"ל לגבי אימא שלי).
כשהוא חזר הוא התעצבן על האישה שהייתה אחרי אימא שלי, על אימא שלי הוא 'וויתר' כי היא כבר כמעט סיימה לשלם. אני לא מצדיקה אף אחד מהם, אני רק אומרת שכל הויכוח המתמשך הזה קרה רק בגלל תור טיפשי בסופר.
ואותי זה ממש לא הצחיק, להפך..

אוי זה כל כך עצוב שזה ככה וזה קורה לעיתים קרובות.

כל כך…
אומרים שאנחנו הילדותיים, אלה שרבים על כל שטות.. אבל אנחנו גם רבים בהשתטות, אנחנו לא עושים מזה עניין רציני, ואם מבוגרים מתווכחים- הם יכולים להפוך את זה לריב של ממש..
תראו כמה חילוקי דעות יש רק בין הישראלים- אשכנזים או מזרחים, שלום או מריבות… ואלה ממש שטויות! אנחנו עם אחד, אנחנו אחים, אז מה זה משנה מי אשכנזי ומי מזרחי? ולגבי העניין עם מדינות ערב, אם אנחנו נתפצל לשני חלקים ונחליט לריב בין שלום או מלחמה זה רק ייתן יתרון ליריבים שלנו.
כיום בישראל, אם מישהו אומר משהו כמו "מגיע לדרוזים להיות בארץ" קוראים לו שמאלני (אני באופן אישי נטרלית).
זה מתחיל מדברים קטנים כמו תור בסופר, והופך למלחמה ולהתפצלות. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו אחים, שאנחנו עם אחד. ושיש כזה דבר שנקרא 'תרבות' בעולם.

העולם נהרס ואנחנו אלו שהורסים אותו, לפעמים פשוט אין לי כוח לכל הזלזול הזה.
למזלי אני חיה במקום יחסית שקט ואנחנו נוסעים לסופר פעם ב…
אבל גם כשזה קורה אנשים נדחפים לתורים כאילו עוד כמה שניות ישנו משהו.
אומרים שהמדינה היא כמו שולחן, מה יקרה כשרגל התרבות תיפול?
אנדרלמוסיה!
וזה מבאס שבגלל דברים כאלה כל היום נהיה מבאס

לגמרי.
שוב, כמו שכבר אמרתי, אנשים פשוט הורסים לעצמם ואז מתפלאים למה נהרס. זה ברור שבסופו של דבר הם מאשימים אחרים, הכי קל להצביע על מישהו אחר.