מלאכית לבנה

קראנו לה בשם הזה בגלל השיר של מרסדס בנד "מלאך".
השם הזה התאים לה בצורה מושלמת אך נוראית, הכל התחיל מהמשפט "כולם קוראים לו "מלאך לבן", מותק כי הוא מזריק לווריד".
הכרתי אותה ונדהמתי מיופיה, לא היה בן אדם אפשרי שלא נשבה בקסמה.
בת 16 עדין לא הספיקה להכיר את החיים וכבר הם נקטעו, עינים ירוקות גדולות סוחפות וחיוך גדול ומדהים שפתיים מתוקות ואדומות כורד,
החיים חייכו לה והיא רק הייתה צריכה לבחור מה היא רוצה.. ולאיזה מסלול היא רוצה לפנות
אבל היא בחרה במסלול הכי אפל, הכי כואב והכי מסקרן.
מסלול מסוכן מלא בהצעות מפתות.
לילי היה הוא שמה, ובעקבות הכאב היא פנתה לשם לסמטה האפלה, בראשה התרוצצו מחשבות.
"למה אלוהים? למה זה מגיע לי? למה כל פעם מחדש אני נופלת אליהם"
"שלום לך מתוקה"
שמעה קול כבד קורא לה, השערות בעורפה עמדו היא הרגישה את הפחד כמעט ונוגע בה, אבל לא היה אכפת לי היא רצתה כל כך את טיפת הצומת לב ולא היה אכפת לה ממי וגם אי אפשר להגיד שהאלכוהול עזר לה לשלוט בהיגיון.
"שלום לך.. מי אתה? אני לא יכולה לראות" אמרה בקול נמוך
"אני..אני מיכאל נעים להכיר" הושיט לה יד "ואת?"
"אני לילי" חייכה חיוך מתחת לעינים אדומות ופחד
"קרה משהו? את נראת..עצובה מעט"
"האמת שכן קרה המון הבן ז…"
הוא ידע בדיוק מה הוא רצה מההתחלה, הוא לא רצה לפתח שיחת חולין אלא רצה יותר הרבה יותר
"שש.. לא צריך לצעוק, יש לי רעיון בשביל לשמח אותך טיפה אם את רוצה"
בלי לחשוב פעמים ישר אמרה לו כן ותוך דקות ספורות כבר היו על האופנוע שלו בדרך למקום לא מוכר,
את הדרך היא לא זכרה ולא שמה לב לאן היא הולכת אבל לאט לאט היא שמה לב שהיא במקום שמכניס את גופה למתח, והתחילה לרעוד.
"מה יש לך? את מפחדת?"
"לא, זה פשוט… שאני לא כל כך מזהה את המקום"
"אל תפחדי אני איתך, אני לא יתן שיקרה לך שום דבר רע, אני פה"
"אוקי" אמרה בשקט, ובתוך שניה הפחד שלה התפוגג היא סמכה עליו הוא קנה אותה בשניה.
"בואי תכנסי לפה, חבר טוב שלי גר פה למעלה"
הם הגיעו לבניין ישן שנראה כיאלו הוא עומד להתמוטט כל רגע, שעלו במדרגות ראתה כמה אנשים שכובים על המדרגות נראים כגופות חסרות חיים, אבל היא רק המשיכה לעלות מדרגה אחרי מדרגה לכיון המוות מבלי לפחד כלל, כי הוא היה איתה.

ההמשך יבוא…