מכתב שלא נתתי כי אין לי אומץ

אני מרגישה צורך לכתוב את זה, אז בחרתי לכתוב את זה פה, כי לא יהיה לי את האומץ לתת לך אותו.
נכנסת ללב שלי כל כך חזק שזה כואב מאוד, הצלחתי לשכוח אותך תקופה קצרה, ואז עוד פעם הופעת מולי , וכל הרגשות שהרגשתי כלפיך חזרו אליי שוב, רק לראות אותך מזכיר לי תקופה של שנאה עצמית. כשלפתע התחלת לדבר ההייתי בהלם, לא ידעתי מה להגיד , לא ידעתי עם להגיד תודה לאלוהים שאתה מדבר איתי, רציתי רק לברוח. אבל לא עשיתי את זה, כי אני פוחדת אבל אני לא יודעת ממה.
עד שהצלחתי לשכוח אותך, אתה פתאום מופיע מולי וחוזרים אליי כל הרגשות והזיכרונות. אני מרגישה שאיבדתי את עצמי, ולפעמים אני מרגישה שאני נלחמת עם עצמי. אני מוצאת את עצמי שואלת "מה יש לך"?.
אני גם אומרת לעצמי :"תתעוררי" .
אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני, שהופעת היום מולי הרגשתי שלפתע אני חלשה, לא ידעתי עם להגיד משהו או לשתוק.
זה המכתב שכתבתי לך אבל אתה לא תראה אותו ולא תקבל אותו, כי אין לי מספיק אומץ להיות חזקה ולתת לך אותו.