מכתב פרידה

היי רון,

מה שלומך?
זוכר אותי?
כן כן זאת אני שהייתה איתך עד לפני כמה חודשים.
זאת אני שהייתי בטוחה שנהיה יחד כל החיים.
אתה זוכר את היום שלחשת לי באוזן : "את ואני זה לתמיד"?
זוכר את היום הזה? כי אני זוכרת טוב מאוד. הרגשתי כמו מלכת העולם. הרגשתי שיש מישהו שאני כל העולם בשבילו, ואולי אחרי שנים של כאב ופגיעה, יש גם מישהו כזה, שהוא כל העולם בשבילי.

זוכר את זה שהתביישת להיכנס אליי הביתה ולהכיר את ההורים?
תמיד אמרת שאתה לא טוב בדברים האלה, שאתה מתחיל לגמגם ואולי אפילו לדבר שטויות, שאולי כדאי לדחות את זה. יותר מזה, סיפרת לך שאבא שלי לא אוהב את כולם, שהוא קשה ובגלל שאני חשובה לו , הוא לא מקבל את כולם בסבר פנים יפות.
אבל תנחש מה רון. הוא אהב אותך! די מיד הוא אמר שאתה בחור טוב. זה משהו שמאוד קשה לאבא שלי לומר.
איך שסיימנו את הארוחה נכנסת אליי לחדר השינה, אבא שלי עיקם פרצוף ואתה הרגשת לא נעים. אתה מבין שהוא רק מגן עליי נכון? אבל אחרי התגובה שלו בארוחה, ידעתי שהכל יסתדר.
אני זוכרת שאמרתי לי שנישן עם דלת פתוחה, סתם ליתר ביטחון, סתם בשביל שאבא שלי לא יתרגז. צחקתי קלות, אבל זה היה נראה ממש חמוד בעיניי.

את הפעם הראשונה שהגעתי אלייך הביתה אני לא אשכח. היה גשם סוער בחוץ והרגשתי שונה. כי המשפחה שלך מעט שונה משלי. ההורים שלי יותר חופשיים, ולפעמים היה נדמה לי כי הם לא דואגים בכלל לזה שיש פה בחורה חדשה.
אפילו עלתה לי מחשבה מצחיקה שאולי הם רגילים לזה שאתה מביא בחורות אלייך לחדר. טוב רון שלי, אתה יודע כמה אני קנאית.
הכנסת אותי לחדר שלך. החדר מסודר, אולי תמונה אחת. תמיד אמרת שאתה מבולגן, אז מה בעצם, סידרת את החדר במיוחד בשבילי?
אפילו הסדינים שלך מצאו חן בעיניי.
נשכבתי לידך וחיבקת אותי חזק, הבטחת לי שלעולם לא תפגע בי ושלעולם אני שלך.
כל כך האמנתי למה שאמרת שבכלל לא דאגתי. אפילו כשהתחלת להוריד את החולצה שלי, ידעתי שיש על מי לסמוך.
אני מקווה שהבנת שאני לא כזאת קלה.
אבל לא יודעת להסביר, איתך הרגשתי אחרת. הרגשתי בטוחה.
בלילה ישנתי ממש טוב, הרגשתי שיש לידי מלאך ששומר. כמה אירוני שהמילה מלאך תופסת לפעמים משמעות חזקה יותר.

ביום שהלכת למילואים לא דאגתי.
רק רציתי לחזור אלייך שוב, אלייך למיטה, אפילו שאני מרגישה מעט זרה. אפילו אם היא טיפה מבולגנת.

בחמש אחר הצהריים קיבלת שיחת טלפון ששינתה את כל חיי. אמרו לי שהג'יפ שלך התהפך במהלך נסיעה שגרתית.
איך זה יכול לקרות? זאת שיגרה, זה ג'יפ, וזה אתה רון שלי.
איך המילה מלאך פתאום תופסת משמעות.
איך המילה רון, כבר לא!
כבר אין לי שמחה בחיי, ואני רק מתגעגעת!
אני לא העזתי להיכנס לחדר שלך שוב, אפילו לא לחזור לבית הורייך.
ואתה?
אתה השארתי אותי לבד, למרות שהבטחת.
אבל הפעם אני לא כועסת! כי אני יודעת שאתה תמיד שומרת עליי.