מכתב לפרסי

לפני שאתם קוראים תדעו שכל מילה כאן היא אמיתית. ובבקשה תדרגו את הסיפור
פרסי היקר.
אני יודעת שאתה דמות בספר, ושאתה אף פעם לא תקבל את המכתב הזה באמת.
אבל אני רוצה שתדע מה אני באמת חושבת עלייך.
דבר ראשון: אני חושבת שאתה נהדר ונפלא. אני לא מבינה איך אפשר לא לאהוב אותך.
אולי לא כולם אוהבים אותך אבל אני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה.
אתה נתת לי השראה, מטרה, אושר, שמחה.
החיים שלי היו בודדים. חייתי רק עם אמא שלי, בלי אבא, או קרוב משפחה אחר.
אני לא ידעתי מה זה ספר או מה זה חבר אמיתי. עד גיל 6 הייתי עוברת עם אמא שלי ממקום למקום.
לא הייתי בגן או בפעוטון או משהו כזה. הפעם הראשונה שהלכתי לבית הספר הייתה בכיתה א' לפני זה חייתי בבית שלי, די לבד כי אמא הייתה בעבודה כל הזמן.
אני לא זוכרת הרבה מהתקופה הזאת, רק את הבדידות. כל השנים עברו עליי בבדידות ובמעבר ממקום למקום.
אחרי כמה שנים אנחנו הברנו לכפר סבא שבה אני גרה עד היום.
הפעם הראשונה שקיבלתי אותך לידים שלי הייתה לפני שנתיים, בכיתה ד'.
אני לא אהבתי לקרוא ספרים, בכלל לא. למעשה, הם שיעממו אותי. חשבתי שרק חננות קוראים ספרים.
יום אחד עדי המליצה לי לקרוא ספר. ספר נפלא בשם פרסי ג'קסון.
בהתחלה לא קראתי אותו ושמתי אותו על מדף בחדר שלי. הוא היה שם במשך חודש.
יום אחד השתעממתי ורציתי משהו לעשות. ואז ראיתי אותך. הספר היחיד על מדף הספרים שלי, הספר היחידי בחדר.
התחלתי לקרוא את הפרק הראשון, ואז השני, אחר כך כבר גמרתי את כל הספר.
זה היה ספר נפלא, מדהים, משגע בצורה שלא תאמן.
הספר הזה גרם לי להאמין בקסם, ובדברים טובים, לחשוב בצורה אחרת, צורה מעניינת.
אחר כך קניתי את כל הספרים בסדרה. וכל כך אהבתי אותם!!!! פרסי ג'קסון הפכת להיות חלק בחיים שלי!! חלק שבלעדיו אני לא יוכל לשרוד.
אני נהפכתי להיות בן אדם שמח יותר, אפילו אם לא הרגישו. ספרים הפכו להיות החיים שלי. אני הייתי מפנטזת הרבה, מפנטזת על כל דבר כמעט. אבל פינטזתי הכי הרבה עלייך, פרסי ג'קסון.
פעם שאלו אותי מה אני רוצה להיות. אמרתי שאני לא יודעת. אחרי כמה שנים שאלו אותי שוב. אמרתי שאני עדיין לא יודעת. אחרי שנתיים שאלו אותי שוב. אבל הפעם, הייתה לי תשובה.
תשובה חד משמעית שלא ניתנת לערעור. אמרתי שאני רוצה להיות פרסי ג'קסון.
אתה גרמת לי להאמין בקסם, להאמין בעצמי. אתה גרמת לי אושר ושמחה. אתה גרמת לי לחוש את התקווה, את האור בקצה המנערה.
אתה תמיד עודדת אותי שהייתי חסרת ישע, שהייתי עצובה.
שאני מסתכלת כמה שנים אחורה אני לא מבינה איך הסתדרתי בלי ספרים ובלעדייך, זה פשוט מוזר. זה נירא כמו תקופה אחרת, לא אמיתית, כמו חלום.
אבל לכל דבר יש סוף, גם לך. יום אחד יבוא וריק יפסיק לכתוב אותך. אני לא יודעת מה אני יעשה. שאתה תלך, חלק ממני ילך ביחד איתך.
שאתה תיגמר אני יגמר ביחד איתך. אולי אתה דמות בספר אבל אני חושבת שאתה אמיתי.
המטרה שלי בחיים היא להיות כמוך. זה לא מצליח לי…. אתה יותר מידי טוב, אי אפשר להיות טוב כמוך.
אני מסתכלת עלייך ומנסה למצוא את הדברים הרעים בך. אני לא מצליחה…. אתה מושלם.
אני תמיד יסתכל עלייך בתור מודל לחיקוי. הרבה אנשים יסתכלו אל מפורסמים או דוגמניות אנורקסיות כמודל לחיקוי. אבל אני? אני לא.
אתה תמיד תהיה המודל לחיקוי שלי, האישיות שאני שואפת להיות כמוה. אני יודעת שזה קשה, ואני לא מתאימה לזה… אבל אתה לימדת אותי להיות חזקה יותר ולא לוותר!
יש אנשים שפשוט קוראים את הספרים שבהם אתה נמצא ואחר כך זורקים אותם באיזשהי פינה ולא קוראים אותם יותר…. וזה שובר לי את הלב.
אני בחיים לא הייתי זורקת אותך בשום פינה בחדר שלי ומתעלמת ממך.
אני יודעת שזה מטופש להעריץ דמות מספר, אתה אפילו לא קיים.
אבל אני לא חושבת ככה, בכלל לא.
זה במה ששונים ספרים מבני אדם. בן אדם ימות וירקב באדמה. ספר תמיד ישאר שם. תוכל לקרוא בו שוב ושוב ושוב.
בן אדם יכול להעליב ולפגוע בך אחרי שתיתן לו דברים טובים. ספר לא יכול לעשות את זה. הרבה אנשים יגידו שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם. אני? אני לא חושבת ככה.
אני חושבת שחברו הטוב ביותר של האדם הוא ספר. ספר תמיד שם. מעודד אותך, משמח אותך, גורם לך לדמין שאתה בארץ קסומה בלי בעיות. ספר אף פעם לא יבגוד בך או יעליב אותך.
שספר נגמר זה עצוב. זה כאילו איבדת חבר, אח, משפחה.
וזה מה שאתה בשבילי, פרסי. אח, חבר, משפחה, מקום בטוח. אני מרגישה שאתה חלק ממני, שאני חלק ממך.
שתלך, אני תמיד יזכור אותך, זאת הבטחה. אפילו אם האחרים לא יזכרו אותך, אני תמיד יזכור.
תמיד הייתה שם בשבילי ואני תמיד יהייה שם בשבילך. אנחנו משפחה…. ואל משפחה לא מוותרים.
אתה לא תהיה סתם זיכרון ישן! אתה אף פעם לא תישכח מלב! אתה תהיה ניצחי, אתה תהיה בן אלמוות. זה מה שתהיה בשבילי.
אתה הייתה השראה, חבר, אח, משפחה, מקלט, מקום שמח ונטול דאגות, מקום של אושר מושלם, אתה הייתה חלק ממני ואני חלק ממך.
הרבה אנשים אומרים לי: למה את תמיד קוראת ספרים? לא משעמם לך? לא רק חננות קוראות ספרים? אני אומרת להם שאם אני קוראת פרסי ג'קסון וזה הופך אותי לחננה אז כן, אני חננה! ואני גאה בזה!!
אני מאחלת לך הצלחה בחיים, שתקים משפחה, תתחתן. ומי יתן שיום אחד אתה תירא את הילדים שלך משחקים על חוף הים שאנבת' לצידך.
בהצלחה חבר יקר, אני תמיד יעמוד לצידך, לא משנה מה.
באהבה גדולה הכי שיש בעולם: לנה.