מכתב לעולם הבא… – אמא ואבא–
תמיד ידעתי מגיל קטן שברגעים קשים יש תמיד למי לפנות. תמיד ידעתי, כבר בגיל קטן- החיים יפים ולכן כדאי לחיות. תמיד ידעתי כי תמיד אמרו לי שאם אחייך לכולם לא יקרו בעיות. לא ידעתי שאלו רק מילים של ' להגיד את זה ולדחות את האמת. ' לא ידעתי כי מעולם לא אמרו שהכל משתנה כשבן אדם מת. אבא, אמא, לנצח אני יזכור אתכם. מאז יצאתם מחיי זה כבר לא כמו שהיה וזה לעולם לא יחזור, זה לספר את הכל מתוך עצב. זה לפחד שיתרחקו ממני בגלל שאני שונה. אז אמא, אבא, אם אתם קוראים את זה מלמעלה- כל מה שאני רוצה להגיד לכם זה שאני אוהבת אתכם ולא מפסיקה לכעוס על זה שעזבתם אותי. אני יודעת שאני תמיד אומרת את זה ואם אתם עוד איתי אתם וודאי כבר שמעתם אותי. אני אוהבת אתכם יותר מהכל ומאז שהלכתם התרגלתי… לסבול. אשר וכרמל בסדר אם נפלה עליכם הדאגה. היה להם קשה אבל בסוף הם התגברו… גם אני עוד מנסה להתגבר.
אמא, זה קשה, אני צריכה אותך פה איתי. אני רוצה שתחזרי, שתשירי לי שיר חביב על אהבת נעורים. הספר עוד פתוח בעמוד ה 12 בדיוק איפה שהפסקת לקרוא לי. אני מחכה לך בכל לילה שתבואי ותקראי לי אבל אני לא רואה אותך…
אבא, אני עדיין מנגנת בתופים וגיטרה, לאחרונה התחזקתי בנגינה על פסנתר ואפילו חצוצרה! זוכר אתה את היום בו כרמל למדה לנגן בכינור?
אבא, אני עוד שרה ולעולם לא אפסיק. אני משתדלת לחייך בכל יום כי יודעת אני שזה עושה לך טוב.
בפנימייה הכל בסדר אם שאלתם. לאשר יש חברים טובים ובת זוג נפלאה! כרמל נהנת עם חברותיה וגם אני.
תודה שהייתם הורים נפלאים.
שלכם לנצח, איימי.
תגובות (2)
בוכה את חיי כעיקרון -,-
בכיתי..
זה כזה עצוב…
עצוב שזה אמיתי…
אבל תמיד תיזכרי שהיה יכול להיות גרוע יותר..