מכתב לאבא (18+)

היי אבא, זוכר אותי?
לפי תעודת הזהות אני הבת שלך..
אף על פי שאתה לא מכיר אותי. אתה חושב שאתה מכיר אבל אתה לא
אוקי אם אתה מתעקש אני אגיד לך מי אני
אני אופק (שם בדוי) בת 13
יש לי נטיה של היפרקטיביות היו לי בעיות קשב וריכוז ADHD
הייתי ילדה שמחפשת בעיות, הייתי ילדה שמחפשת ריגושים.
אני נוטה לאלימות
אני מעשנת מגיל 18, שותה מגיל 19.
ואני לא יודעת למה אך אני לא נוטה להתחבר לבנות (משום מה זה מאוד הפריע לך)

יש לי קעקוע של מפתח סול ברגל
בזכותך יש לי בגרות מלאה אך ציונים לא כל כך מרשימים.
ואין לי מושג מה ארצה לעשות בעתיד.

בסדר בסדר אתה כבר יודע את הדברים האלה אל תחפור.
אתה רוצה לשמוע עלי דברים שלא ידעת? אני יודעת שלא אבל בכל זאת אספר.

זה התחיל בגיל 11 שהכנסת אותי לפנימיה.
דחפו לי שם כדורים מוזרים שהפכו אותי לרובוט ועזרו לי ללמוד
אחלה פנימיה, הייתי שם 3 שנים
מלבד העובדה שהייתי ילדה שלא יכולה לקבל הוראות ממבוגרים ולכן היה לי קצת בעיות, ומלבד העובדה שבגלל בעיית ההיפרקטיביות ובעיות קשב וריכוז גרמו לי להתמכר לריטלין, והפכו אותי לרובוט חסר כל כוח לעשות משהו
זה אחלה של מקום. יש לי משם חוויות רעות וחוויות טובות

אני יודעת שאתה מודע לזה אבא.. תתאפק עוד קצת זה יגיע בהמשך

בגיל 13 מכיוון שהפנימיה הייתה מיועדת רק לילדים מגיל 5 עד גיל 13 וכבר הייתי גדולה מכדי להישאר שם, אתה זרקת אותי למוסד, פנימיה שבה רוב האנשים סיימו כמעשנים ושתייני אלכוהול.

אך האם ידעת שרוב האנשים במוסד היו משתמשים בסמים? קשים וקלים כאחד!
האם ידעת שרוב האנשים במוסד היו מעורבים בפשע?
גניבת מכוניות, פריצה לבתים, אלימות, סמים, היה אפילו רצח אחד.

6 שנים שבהם גדלתי במקום הזה.
כבר בגיל 14 התחלתי לעשן, בחברה כזאת האם אפשר שלא?
כבר בגיל 15 התחלתי לשתות.
לא, כמעט בלתי אפשרי להתחמק מזה במקום כזה.

היה לנו יום חופשי אחד בשבוע, יום שבת
אני זוכרת את עצמי יושבת עם החברים במוסד, הייתי בת 15 והייתי מסתובבת עם אנשים שנושקים ל18 לא היו לי חברים בגילי.
משום מה אף אחד לא אהב אותי מלבדם הם יותר הבינו אותי, היו יותר ידידותיים אלי.
מבחינתם הייתי ילדת שמנת, מפונקת
אני לעולם לא הבנתי למה, ואני נמצאת שם כבר שנתיים, אך הם היו החברים הכי טובים שלי.

שיחקנו אמת או חובה.
למזלי הבקבוק לא עצר עלי ביינתים
הוצאתי את קופסאת הסיגריות שלי מהתיק והדלקתי סיגריה
אני זוכרת שהבאתי גם אחת ליובל שישב בדיוק ליידי

ואז הבקבוק נעצר עלי
אמת או חובה? שואלים
אני יודעת מה סגנון החובות שלהם, זה מתחיל בלהתנשק עם מישהו או להתמזמז איתו מול כולם, ומסתיים בלעשן שאכטה מכובדת מהבאנג או למתחילים מבנינו, סתם שאכטה קטנה מהגוינט.

אז אני חושבת על השאלה כמה שניות כי אני צריכה לצאת "גבר"
אבל אני פוחדת.
התחלתי לעשן בגיל 14
התחלתי לשתות בגיל 15
האם עכשיו זהו הרגע שבו אני מתחילה גם לעשן סמים?
זה רק עניין של זמן. זה יקרה
אבל זה מפחיד אותי.
זה יתחיל בג׳ויינט ויסתיים סביר להניח בנייס או קוק .

אז בלי לחשוב יותר מידי אני עניתי אמת
עם כמה אנשים הזדיינת פה?
כולם מסתכלים וממתינים לתשובה
אני הייתי רגילה לשפה כזאת. זה מובן מאליו.

אף אחד. אני בתולה עניתי להם
כולם הנהנו והמשיכו במשחק

את בתולה או שאת שקרנית? יובל לוחש לי באוזן ואני זורקת את הסיגריה לצד
אני בתולה.

הבקבוק שוב עצר עלי ושוב בחרתי באמת
כולם אמנם צוחקים על הפחד שלי אך אני לא מסוגלת להגיד חובה

כמה שמשחק כיף ותמים כמו אמת או חובה היה בשבילי מופע אימים. אתה שיחקת את המשחק הזה שהיית קטן אבא? גם אתה פחדת כל כך להגיד חובה?

אמרת שאת בתולה, את גם בתולת שפתיים?
שאלה מוזרה, אף אחד לא בתול שפתיים אצלנו כי זה בושה
אבל אני הייתי בתולת שפתיים, פשוט זה עוד לא קרה
אבל איך אני אגיד את זה בלי שיצחקו?

כן עניתי במהירות והשתדלתי לא להסתכל על אף אחד.
כמה מהאנשים צחקו אבל יובל השתיק אותם
"עזוב אותה אחי היא בת 15 היא לא בגיל שלנו"

המשחק המשיך ובכל סיבוב של הבקבוק אני התפללתי שלא יעצור עלי

אנשים הלכו וחזרו יובל הלך ובדיוק חזר והפעם ישב מולי וסיבב את הבקבוק.
הבקבוק עצר עליי ועליו
אמת או חובה? שאלתי אותו
והוא ענה לי חובה
לא היה לי כוח לחשוב על חובה אז פשוט עניתי את המובן מאליו חובה עלייך לנשק את הבחורה שהכי בא לך עליה פה.

יובל קם ונישק אותי, והאמת אבא? נשיקה מדהימה שלעולם אני לא אשכח לא אכפת לי שלא ממש בא לך לדעת את זה אבל נהנתי מכל רגע

בסוף הבקבוק עצר על מישהו בשם שקד שאמרו לו חובה די מטומטמת.
אמרו לו לבחור מישהי ואז ינעלו את שניהם בחדר למשך חצי שעה

די התבאסתי שהוא בחר אותי, שקד הרבה זמן במוסד, אולי אפילו הכי ותיק מכולם. והייתה לי הרגשה שאני יודעת למה הוא בחר אותי.

והוא צודק, האמת, הייתה אווירה סקסית אותו יום. כל הסיגריות הג׳ויינטים והשתיה בצירוף המזמוזים, והנשיקות, גרמו לאווירה להיות מאוד מחרמנת.

הגענו לחדר ונעלו אותנו ואז הוא הוציא מהכיס שלו דף נייר מקופל
מה זה? שאלתי אותו

תעצמי עיניים ותפתחי את הפה הוא ענה לי

לא רוצה. מה אתה דפוק?
לאחר כמה דקות של שכנועים הבנתי שמה שיש לו בתוך הדף זה קרטון

אף פעם לא עישנת אפילו ג׳וינט?
לא.. עניתי והוא היה בהלם

אבא שקד אמר לי שאני ילדה טובה.

אז למי להאמין? לו? שאומר לי בהתלהבות והלם שאני ילדה טובה, או לך? שכל הזמן אומר לי להיות כמו אחותי, כל הזמן אומר לי "את סמרטוט, ילדה זבל"
איכס את מעשנת, איכס את שותה, איכס את בחורה שלא שומרת על עצמה
את בדיוק כמו אמא שלך.

אז למי להאמין אבא? נראה לי שאני אאמין לשקד.

אולי הוא היה מסומם מידי אבל בחיים לא ראיתי מישהו שהתלהב כל כך מכמה שאני ילדה טובה, אני לא אשכח את המבט שלו לעולם

שקד גם דאג להזהיר אותי מכל מה שקורה בפנימיה.
"לא משנה כמה יציעו לך וכמה את תתביישי שאת לא הולכת עם הזרם וגם אם תרגישי לא קשורה, תסרבי. אל תתקרבי לחרא הזה, תשמרי על עצמך עד שתעופי מהמקום המזדיין הזה"
המילים שלו חקוקות בראשי, כל מילה ומילה
לעולם לא שחכתי ולעולם לא אשכח את מה שהוא אמר

ואז הוצאתי מהכיס את קופסאת הסיגריות שלי ושנינו עישנו סיגריה נוספת
את שותה? הוא שאל אחרי כמה דקות נוספות
כן עניתי

שוב אני עוצרת בשביל שתבין אבא.
במוסד אין לנו אפשרות לכל מיני משקאות לערבוב בשביל הוודקה.
בנוסף לכך שקשה מאוד להגניב וודקה לבפנים. אנשים מגניבים סמים בתוך התחתונים.

לכן יש אנשים שמערבבים עם מים ויש אנשים ששותים את הוודקה נקיה.

אני לא האמנתי שיש לו וודקה והוא פאקינג מסכים להביא לי. הייתי בהלם
שתינו כמות גדולה מאוד של וודקה, הבקבוק היה מלא ולאחר כמה דקות נשאר בו פחות מחצי. הוא החזיר את הבקבוק לארון בדיוק כשעברה חצי שעה, וחזרנו למשחק.

המשחק המשיך והמשיך ולאחר שעתיים כבר יצא משליטה. כולם היו או שיכורים או מסוממים והחלטנו שנלך לישון בשביל שמחר ביום ראשון לא יחשדו שקרה משהו.

אז חזרנו לחדר ויובל ליווה אותי לחדר
באופן חד פעמי יובל היה בין היחידים אותו ערב שלא עישן סמים או שתה

כמה שתית? יובל שאל אותי
לא הרבה. עניתי
אמנם לא הייתי שיכורה אך אפשר להגיד שכן היה משהו שקצת השפיע עלי

הבנת מהיום מה אני מרגיש אלייך? הוא שאל
חרמנות? עניתי

אין פה זוגות. זה גם נשמע לנו מגוחך מפני שרוב האמשים פה הם אנשים שלא מאמינים באהבה

אבא אני אגיד לך דבר כזה, מבחינתך אני "סמרטוט" אך אני הייתי נחשבת ילדת שמנת מפונקת.
אני מעשנת ושותה אך לעולם לא עישנתי סמים מפני שהייתי כל כך זקוקה אליהם.
הייתי אלימה אך לעולם לא השתתפתי במכות, נדקרתי או דקרתי, ואין לי עבר פלילי.
אני לא גרה בבית ומסתובבת בין ידידים אך יש לי קורת גג בחוץ.
אתה בחובות, אין לך כסף אפילו לקנות ספה חדשה במקום הספה הקרועה שיש לך בבית אך המצב הכלכלי שלך סביר ויש אוכל בבית.
אנחנו לא מדברים, המצב בנינו חרא ונכון אתה ואמא התגרשתם אך יש לי 2 הורים
היד שלך כאבה ועשית ניתוח, אמא עשתה ניתוח ברחם והתעקרה אך אתם בריאים, אתם לא חולים והמצב החיסוני שלכם מעולה
ואני? ילדה שלא היית רוצה שתהיה מתנהגת רע, אך אבא, אני ילדת שמנת
לרוב האנשים במוסד אין את כל זה, החיים של כולם קשים מאוד וכולם מקנאים לפחות בדבר אחד שיש לי ולהם אין, ובכל זאת אתה מעדיף להסתכל על הדברים הרעים מאשר להסתכל על הטוב

ואני אחזור לנושא עכשיו אבא
יובל לא היה חרמן, יותר מזה
הוא שכב עם כל הבנות במוסד מלבדי
אף אחד לא האמין באהבה, אף אחד לא סמך על שום בן אדם אחר
היינו הזוג היחיד במוסד

יובל לא הסכים לעשות איתי סקס עד שאגיע לגיל 17 לפחות
וכשאמרתי לו שאני יודעת שהוא צריך את זה, והוא יכול לחזור לשכב עם מי שהוא רוצה כמו פעם בגלל שזה לא הפריע לי, הוא תמיד הסביר לי שאנחנו כבר לא ידידים, אנחנו ביחד וזה נקרא בגידה, הוא לא עשה את זה

ולי היה קשה להבין שאנחנו חברים ולא ידידים, המצב היה אותו דבר אך שונה.
תמיד פחדתי שניפרד והכל יהרס, והידידות שהייתה לנו תהרס

אבל אהבתי אותו, כל כך אהבתי אותו
לעולם לא הרגשתי כזה דבר
אחרי שנה כשהוא קיבל צו גיוס והתגייס לצבא הוא עזב

אני זוכרת שעזבתי בגיל 17, שנה וחצי אחריו, בדיוק ביום הולדת שלי

והדבר היחיד שאני באמת מודה לך עליו אבא הוא שחתמת על הטופס הזה שאתה מסכים שאני אעזוב כי האמת, שלא יכלתי להישאר שם בלעדיו ובלי כל החברים שהיו לי

בדיוק באותו יום הלכתי אליו, הוא גר אצל סבתא שלו עם דוד שלו.
סבתא שלו נושקת למוות, וחולה מאוד ולדוד שלו יש מוזיאון לסמים בחדר, משהו שלעולם לא ראיתי

הלכתי אליו, ואמרתי לו "אני בת 17 היום"
הוא זכר מה הוא אמר לי לפני שנה וחצי
הוא העלה אותי לבית שלו, ראיתי לראשונה את הבית שלו
נכנסנו לחדר שלו
ראיתי שהוא הפתיע אותי, היה מלא בלונים בחדר
מתנה בתוך שקית וקולאז׳ תמונות גדול על קנווס עם הכיתוב "אני אוהב אותך"
המתנה הייתה צמיד מזהב, שככל הנראה הוא בזבז בשבילה את המשכורת של החודשיים האחרונות, וכל כך כעסתי עליו שהוא הגזים
ואותו יום הוא אמר לי שאני הכל בשבילו, הכסף לא עניין אותו

אבא אולי זה יהיה לך מעט קשה אבל אותו ערב אנחנו שכבנו
זה היה הדבר הכי כואב ומצדשני הכי טוב שעשיתי בחיים
לעולם לא אהבתי כך בן אדם לעולם לא סמכתי כל כך על בן אדם כמו שסמכתי עליו

מאז שכבנו כבר המון פעמים, כל שבועיים שהיה חוזר מהבסיס
הוא השתנה, הוא הפסיק עם הסמים הקשים, והיה מעשן מריחואנה
הוא היה מעשן מריחואנה רק פעם בשבועיים, בניגוד לעבר שהיה משתמש בסמים קלים או קשים, לפחות פעמיים בשבוע ולפעמים יותר

לאחר שנה החלטתי שמגיע לו לדעת יותר מי אני, לראות את הבית שלי ולהכיר אותך
וכשראית אותו, והבנת שזה הילד הבעייתי הזה שיש לו עבר פלילי שהיה איתי במוסד והיה משתמש המון בסמים אתה החלטת לעשות הכל כדי שניפרד

והצלחת, בדיוק לאחר חודש אתה הרסת קשר של שנים
באותה תקופה ניסיתי להאמין שבאמת כפי שאומרים משפחה היא מעל הכל.
והאמנתי שהמצב ישתנה, שאתה ואמא תחזרו ונהיה משפחה מאושרת

לאחר חצי שנה התגייסתי, את כל המשכורות שלי הבאתי לך
נכנסתי בשבילך למינוסים איומים.
ותמיד דאגת להוריד אותי.

שילמתח על הפלאפון של אחי, שאני שונאת
שילמתי חשמל, מים קניתי אוכל למרות שאני לא גרה בבית
והבאתי לך כסף, למרות שאתה שונא אותי, דיברת איתי רק בשביל זה
היינו רבים המון, הייתי שונאת לחזור לבית בימי חמישי.

הגיע היום שבו הבנתי שאני צריכה לצאת מהמינוס הזה לפני האזרחות.
נשאר לי שנה וקצת לשחרור, שזה הרבה אך המצב הזה נמאס לי.

הפסקתי לשלם על החשמל והמים, הפסקתי לעשות קניות והפסקתי לתת לך כסף
ביטלתי את הקו פלאפון של אח שלי.
ורבת איתי, כעת אנחנו לא מדברים יותר

לאחר כמה חודשים הלכתי לבנק, ופתחתי חיסכון, אמנם קטן אך יגדל בעתיד
200 שקל מהמשכורת כל חודש ילכו לחיסכון, וכל השאר יבלע במינוס ובתשלומים שעשיתי לדברים שלך

ועבר זמן, אני 3 חודשים לפני שחרור
חודשי התשלומים נגמרו המינוס ירד ב90 אחוז, החיסכון גדל, והמצב שלי טוב לקראת השחרור.
מתנת שחרור 0 שקלים בחשבון, זהו חלום חיי.
אז אבא אתה זוכר שסיפרתי לך איך זה התחיל?
הנה, ככה זה נגמר.

היי אבא, זוכר אותי?
אני אופק בת 20
הייתה לי נטיה להיפרקטיביות היו לי בעיות קשב וריכוז ADHD
הייתי ילדה שמחפשת בעיות, הייתי ילדה שמחפשת ריגושים, הייתי ילדה, ואתה זה שגרמת לי לחפש אותם, אתה זה שגרמת לזה.
הייתי נוטה לאלימות, אך היום אני האדם הכי טוב שקיים
אני לא מעשנת מגיל 18 ושותה מגיל 19 כמו שחשבת. אני מעשנת מגיל 14 ושותה מגיל 15, וגם זה בגללך, שמת אותי בתוך שדה סמים ופשע, והעדפתי לברוח למקום פחות מסוכן, אני גאה בעצמי.
לא הייתי נוטה להתחבר לבנות, אך היום יש לי 2 חברות טובות, שאני הכי אוהבת בעולם
עדיין אני לא נוטה להתחבר לבנות אך זה השתפר.

יש לי קעקוע של מפתח סול ברגל, וקבעתי תור לקעקוע נוסף,
עם 4 אובייקטים.
כנפיים, יהלום, כתר, וכוכב
לכל אחד מהם משמעות אישית עבורי
בזכותך יש לי בגרות מלאה אך ציונים לא כל כך מרשימים, אבל אבא האמת היא שזה לא בזכותך כמו שאתה חושב, אני בחרתי לעלות מהמקום שהייתי בו, לעזוב את המוסד וללכת לעשות בשנה את מה שלא עשיתי 6 שנים.
ציונים אפשר לשפר.

ואין לי מושג מה ארצה לעשות בעתיד, אבל זה יהיה משהו יותר טוב ממה שהיה לי אם לא הייתי מקימה את עצמי מהמקום הנמוך שאתה גרמת לי להגיע אליו

ואתה אבא? אתה לא אבא שלי בכלל אתה מת.
המשפחה האמתית שלי הם החברים, אלו שהיו איתי בתקופות הרעות שלי.
לא בחרתי אותם, החיים הפגישו אותי איתם. משפחה באמת לא בוחרים.
אף אחד מהחברים בצבא או ממי שהכרתי אחרי גיל 18 לא באמת מכיר אותי, קשה לי להסתגל לאנשים אחרים.

ולגבי יובל, סביר להניח שהוא השתחרר מהצבא, אך יכול מאוד להיות שחתם קבע.
אל תדאג אבא, לעולם לא שמעתי ממנו יותר מאז שנפרדנו.
ואל תדאג אבא, לא יהיה לי חבר, לא יהיה לי חתונה או ילדים, לעולם לא אעשה סקס עם אף אחד אחר.
כי אני לא סטוציונרית, ואני לא מאמינה באהבה, לעולם לא יהיה מישהו שיבין אותי כמו שיובל הבין, לעולם לא יהיה מישהו שיכיר אותי באמת, ושיבין מה זה אהבה מבחינתי, ולכן אני נמנעת

וליובל אני מאחלת אושר, עושר, הצלחה, אהבה, ובריאות.

ובפעם הראשונה בשנתיים האחרונות, אני פשוט שמחה.

Be happy
Never give up
Believe
Love yourself