מכתב אישי לך
איך אהבתי את ההרגשה שבאה אחרי ששתיתי כל כך הרבה, ועישנתי…
אתה איחרת, בהרבה, הגעת רק באחד לפנות בוקר למסיבה ההיא. ואני כבר הייתי שיכורה יותר מכל אחד במסיבה, הבאת את החבר שלך.
לא רציתי להכיר את חבר שלך ממש, לא אחרי מה שקרה ביני לבינך לפני ארבעה חודשים.
אבל חבר שלך היה כל כך נחמד, ראה שאני מעשנת נרגילה לבד וניסה להצטרף, אתה לא נתת לו.
קראת לי מטומטמת כי אני מעשנת ושותה ואני אפילו לא בת 18.
אבל לא אכפת לי, באתי למסיבה הזאת במטרה להשתכר ולכעוס עליך.
וכמה שיכורה הייתי אתה אפילו לא מבין…
כי באיזשהו שלב אחרי שההרגשה הראשונית עברה חשבתי על זה עוד פעם, חשבתי על ללכת לכביש ופשוט להישאר שם. חשבתי על למות עוד פעם.
וכמה שבכיתי בגלל זה, בגללך ובגלל חבר שלך שרציתי לשנוא.
כל כך רציתי לשנוא אותו, אבל הוא היה כל כך נחמד. הוא אמר לי שאני מזכירה לו את האקסית שלו, אני לא יודעת אם זה דבר טוב אבל לחבר שלך יש טעם טוב.
אבל את זה אני יודעת כי הוא שלך, ואתה שלו ולא שלי…
לא רציתי שתיגע בי אפילו, ואני אחת שאוהבת חיבוקים. חיבקתי אותך כשבאת אבל לא כשנכנסת איתו לאוטו שלך והסעת אותו הביתה, לא יכולתי לחשוב על זה שתיגע בי עם אותן ידיים שנוגעות בו.
זה ממש אנוכי מצידי אתה לא חושב?
אני חושבת שזה כן, זה מה שמשאיר אותי ערה בלילה, למה אני מטומטמת כל כך ופיספסתי משהו כל כך טוב.
תגובות (0)