מי קבע?

מי קבע?
ילדי הגן יצאו לטייל בשדה ובאותה הזדמנות לבקר במפעל "כימדע". אביה של אחת התלמידות התנדב ללוות את ילדי הגם בתוך המפעל ולדאוג לביטחונם.

דבר ראשון, לקח ידידינו את הילדים למגדל הייצור לראות את כל חצר המפעל ואפילו לראות את מרחבי הנגב וחלק גדול מרצועת עזה. "לפני שעולים במעלית", מסביר ידידנו לילדים, "המפעל מייצר חומרים מסוכנים, ולכן צריך להיזהר שבעתיים, לא לגעת בכלום ולא לשבת על שום דבר", "אם מישהו עייף ורוצה לשבת, שיבקש ויורידו אותו לחדר הבקרה, שהוא המקום הבטוח היחידי בכל המפעל".

הילדים קלטו את המסר,תוך כדי ההסברים, ראה ידידנו את המטפלת יושבת על איזה חבית, לרגע אחד, נדם קולו,והוא, הידוע כאדם צנוע ונחבא אל הכלים, פתח את פיו והרים את קולו על המטפלת, וזו וודאי תזכור את זה כל חייה. לאחר כמה דקות דומיה שהשאירו רושם על הילדים, ובעיקר על בתו, המשיך בהסבריו. בגמר הסיור ליווה את הילדים לשער. כך, במבטו ליווה את הילדים עד שנעלמו אחרי השדרה.

אחר הצהרים, הילדים שיחקו בחצר, אמרה הילדה שהייתה מודעת למעמדו של אביה בבית: "בגן, המטפלת קובעת. בחדר, אימא קובעת, אבל בכימדע רק אבא קובע.