מישהו נשאר

היה את הרגעים האלה שהחבר שהיה הכי טוב בשבילך השתנה. הוא נתן לך להאמין בו, לאהוב אותו ואז..
הוא עזב, שיקר, דיבר מאחורי הגב, והיה דמות אחרת לגמרי.
זה גורם לחשוב שאולי כולם כאלה, ועדיף להישאר לבד.
גם אני חשבתי ככה, אבל לא, זה לא נכון. יש באיזה מקום בנאדם שהוא בדיוק כמוך.
חבר טוב, ידידותי, ועדין שלא מושפע מכל מה שקורה כאן.
קשה למצוא בגלל שאנחנו נמצאים באותו מקום.
אני תמיד לבד יושב לי באיזה מקום, ומסתכל על קבוצת ילדים בגילי.
לפעמים גם אני רוצה להיות עם כמה בני נוער, ולא להישאר לבד.
לדבר איתם, לטייל איתם, ולא להיות עם עצמי.
לשבת לבד, להיות בשקט, ולהסתכל על הצד שאין שם איש.
אבל.. זה לא מתאים לי.
אני זוכר שהיה לי כמה, והם כמעט הרסו אותי.
עזבתי אותם מהר, ונישארתי אני.
לא מתאים לי להשתנות, להיות חלק מהדור הזה.
לא משנה אם זה לא גרוע כל כך.. אפילו שינוי קטן יכול להרוס משהו בתוכי.
ולא רק לי אלה לכל אחד.
אני מעדיף להישאר לבד, אפילו שזה עצוב ומרגישים משהו חסר ורחוק.
אבל תמיד היו אנשים רחוקים שיגידו שלום, ויגידו שהם פה.
זה מעלה חיוך, שהם כאן.
זה טוב שמישהו נשאר.