מטענים, והקלות שאפשר ללכת לאיבוד.

לכל בן אדם יש את המטענים שלו, את הסיפור שמאחוריו.
כל סיפור מכיל פרקים, רובם עוד לא נכתבו אפילו. לצערי, יש המון סיפורים קצרים בחיים קצרים של אנשים שהלכו מוקדם מידי.
ישבתי בחוץ על ספסל וחשבתי על כל אחד מהאנשים שראיתי, עוברי אורח, נהגים, ומי שבניהם.
חשבתי על איך הם מרגישים ברגע זה, האם הם אוהבים את החיים שלהם כרגע, האם הם רוצים להיות עכשיו בבית שלהם או לעזוב הכל ולברוח הכי רחוק שהם יכולים, האם הם בריאים או חולים, עוד כל כך הרבה שאלות צצו בראשי מהסתכלות תמימה על ההמון בשעות הערב המוקדמות.
חשבתי לעצמי על כמה העולם הזה אינסופי, כמה הוא מורכב וכמה קשה לשרוד בו באופן יומי ואז זה הכה בי.
אפשר ללכת לאיבוד בקלות בעולם, להיות פה פיזית אבל לא באמת, ואף אחד לא באמת ידע את זה עליך, כי אתה רק עוד חלק מההמון.
אפשר לחיות כמו מת ואף אחד לא יחשוב לעצמו על הנערה שהלכה לאיבוד בעולם הזה ומחפשת את הנפש שלה.