רגעים.

יש רגעים שבהם אין לי רצון לחיות.
אני חושבת שאם לא הייתי כאן, זה לא היה משנה שום דבר.
תמיד ימשיכו להיות פיגועים, מלחמות, לידות ומוות. אני לא זאת שאשנה את הסדר הטוב של הדברים. אני בסך הכל אדם קטן.
לפעמים אנשים חושבים שהם הכל. כשלמעשה הם שום דבר. כל אדם הוא עולם ומלואו, אבל למעשה הוא כל כך קטן. כל כך קטן מהחלל הגדול והרחוק שלנו, שבכלל לא רואים אותו.
אני חושבת לעצמי שאין לי אף אחד , למרות כל האנשים שסביבי. מציעים לי עזרה ותומכים בי כשצריך, אבל הם לא יכולים לעשות כלום בנוגע לזה. הם רק אנשים קטנים.. כל אחד ואחד.
אין להם שום השפעה על חיי , נכון ?
לא.
האנשים שסביבי גורמים לי להיות מי שאני
הם מכאיבים לי
אבל מחזקים ומחשלים אותי
בלעדיהם לא הייתי שורדת את מסע החיים
הקשר שלנו טבוע עמוק באדמה
השורשים שלנו צומחים זה לצד זה
ובלעדיהם הייתי מתפרקת , ואיתי גם כל חיי.

אולי אנחנו לא אנשים קטנים בסך הכל.