מחשבות של אמצע הלילה..

אנחנו חופשים?האם אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים?
או שאנחנו בכלל כבולים..שבויים,בידי דברים אחרים.
בהבטה חפוזה כלל לא נראת כפיה,כלל לא נראה שישנו דבר שבניגוד לרצוננו נעשה,
שהכל אנחנו בעצם "עושים מבחירה".

אבל,אם קצת נסתכל,ונעמיק במחשבה..נראה שאנחנו כלואים,סגורים,ללא יכולת יציאה,
בטח אתם תרצו לדעת במה..והתשובה די פשוטה,
אנחנו שבויים בידי המחשבה,בידי החברה,בפחד מהלא נודע..

אנחנו שבויים בתוך עצמנו,פוחדים להתאמץ, לנסות,לא מוכנים להעז ולקחת סיכונים..
לפעמים זה סתם כי אנחנו עצלנים. אבל ברוב המקרים זה נובע מפחדים.
פחד להיכשל ולא להצליח..פחד להפסיד, אז אנחנו נשארים במקום,
וזה הכלא המחשבתי, שלא נותן להתקדם ולהמשיך,
הוא משאיר אותנו כך לא זזים,גורם לנו לחשוב שאנחנו בחוף מבטחים.

אנחנו שבויים בידי החברה,במה יגידו אנשים,באיך זה יתקבל אם נתקדם כמה צעדים,
אם נלך למחוזות אחרים..האם יקבלו את זה החברים?ומה יגידו ההורים?
לא מוכנים להבין שזה חיים שלנו ולא של אחרים,שאנחנו אלה שמחליטים וקובעים,
ששום דבר לא נתון ביד אנשים.
אנחנו בעצם לא עצמנו,
וזה מזכיר לי מה שאמר אחד החכמים "אם אתה אתה כי אני אני,ואני אני כי אתה אתה,אז אני לא אני ואתה לא אתה.."
בקיצור הבנתם את הכוונה,צריך לצאת מהבועה,להעז לחלום,לפרוץ שיגרה.
לעשות מה שטוב בשבילך..

וישנו עוד שבי,מסוג אחר,שבי שאינו נובע ממחשבה,וגם לא מחברה.
הוא נובע ממקום עמוק שנמצא בתוך תוך, ממקום שבו בעצם נמצאת ישותך..
לחלקנו החלק גדול ולחלקנו קטן,אבל בכל אחד הוא נמצא,זהו החלק הרע..
החלק שמחפש תככים,איך להשיג דברים במרמה,מקנא,תאב,רוצה להיות שקוע עמוק בתוך תאוות העולם,להישקע בהם עד כלות הנשימה..
נהנה להיות בתוך הסירחון והרע,ממש כמו בהמה.
וזה הכלא הכי נורא..כי לפעמים,אתה כבר לא שם לב איפה אתה נמצא,אתה בטוח שטוב לך..שכיף, שהכל נחמד ונעים,אתה לא שם לב בכלל עד כמה אתה עושה רע לאחרים..

ובטח עכשיו חלקכם מהנהנים בהבנה,במקום כל שהוא מנצנצת ההכרה,שאולי אנחנו לא באמת חופשים מכל עול..שאנחנו לא באמת בחופש,שאנחנו בעצם בתוך סוג של כלא נורא..

אז איפה אמרתם שהיציאה?