מחשבות שלפני השינה

מנקודת מבט שלי:

היי אני אוריה בת 17 וחצי שחומה.
נולדתי באמריקה במיאמי לפני 7 שנים.
עליתי לארץ עם משפחתי ועם חבר שלי שי.
אני אוהבת חיות.
אוהבת לחייך ולגרום לאנשים לחיייך.
בזמן האחרון צצות לי מחשבות שמפחידות אותי.
אני נכנסת לדיכאון מפחד..
אני מפחדת מהמוות ובאותה נשימה מפחדת מהחיים כי אני יודעת שהם חולפים לא חוזרים.
שצריך להמשיך הלאה בכל מקרה.
שמתישהו הכול יגמר ואף אחד לא יזכור את זה.
שאנשים באים והולכים.
מפחדת להיות לבד מפחדת מהמוות של אחרים.
תקופה כזאת שבה אני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה ומנסה להירדם כמו כל נערה שפויה אך פתאום אני בוכה…
בוכה עם דמעות!
ולמרות הכול אני לא משתפת בזה אף אחד.
לא יודעת עוד פחד שבי.
היום סיפרתי לגאיה חברתי על המחשבות שלי היא הקשיבה לי ולא יודעת עם היא באמת הבינה כי אני בקושי מבינה את עצמי .
ואז היא אמרה לי 2 מילים "גיל ההתבגרות".
שונאת את זה.
שונאת שצריך להתבגר ולחפש תשובות לבד.
מכל המחשבות והפחדים האלה הגעתי למסקנה שאני לא צריכה לחיות בפחד אלה לנצל את החיים האלה כל עוד אני חיה.
פעם איש חכם אמר לי "הזמן המתאים לעשות את זה, זה הרגע!".
איש חכם נכון?! :)

לבסוף גאיה אמרה לי שהיא לא מכירה את הצד הזה שבי.
היא אמרה שהיא תמיד הכירה את הצד השטותניקי החייכני ובאוהב שבי והצד הזה זר לה.
אמרתי לה שזה חלק ממני .התבגרתי.

אז כמו שכתבתי בכותרת :
מחשבות שלפני השינה.
מחשבות שזורמות בשטף ובבוקר זה נשמע
לך הזוי שעל זה ביזבזת את הלילה עד ש..הלילה מגיע!