מחשבות לפני הצבא
אז יש את החיים. לידה, מטפלת, מעון, גן, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון. אח"כ אוניברסיטה, מקצוע, חתונה, ילדים, נכדים, פנסיה..
אה ובאמצע יש את הצבא. לא ביג דיל. בסך הכל 2.8 שנים אפשר להעביר את זה בכיף עם חברים. יש חוויות ואפילו משכורת. גם אל תשכח את מענק השחרור בסוף ואת הטיול הארוך למזרח.
" ומה אם תמות?" כך אומר לו קול קטן וטורדני. אתה אומנם מנסה להתעלם אך בסוף אין לך ברירה אלא לענות. "יותר הגיוני למות בתאונת דרכים" אתה אומר בידענות "או במחלה, התאבדות ו… יודע מה עזוב יש כ"כ הרבה דרכים למות בוא נחיה את החיים. אבל אחרי רבע שעה הוא חוזר "ומה אם תמות?". כאילו לא עזרו כל מאמציך הלוגיים והפילוסופיים "ומה אם תמות?".
ומה אם אמות אתם שואלים? טוב אז אענה לכם פעם אחת ולתמיד- אם אמות לא יקרה כלום. כן כן סבתא תורידי את היד מהפה אמא תפסיקי לבכות. לא יקרה כלום פשוט כלום.
השמש תזרח ותשקע ושוב תזרח, ומתחתיה אנשים ימשיכו לגנוב לרצוח ולאנוס. ויהיו אנשים רעבים ויהיו אנשים סובלים. מעולם זה לא שינה דבר לאיש זה לא משנה וזה לא ישנה. לאיש לא אכפת חברים.
אז נכון משפחתי תהיה עצובה ואולי גם מספר חברים. אך מהן דמעותיהם אל מול ים אינסופי של דמעות כל היקום בכל הזמנים?
אז אמות. לא יקרה כלום פשוט כלום.
תגובות (2)
זה קשה ונכון לכל אדם אבל באותה עת זה כל כך יפיפה
תודה