מחשבות//חנון

בניגוד לגברת ספייסי בננה (שהיא החברה הכי טובה שלי), התיאור היחיד שאני רוצה שיתנו לי הוא חנונית.
למה, אתם בטח שואלים?
כי מבחינתי, חנון זה בכלל לא מילת גנאי (כמו שרבים בטח חושבים) אלא אופי.
לפניכם ציטוט ישיר מויקיפדיה, שיוכיח את דעתי:
"חְנון הוא שם תואר סטריאוטיפי, המתייחס בדרך כלל לבני אדם הניחנים באינטליגנציה גבוהה מהממוצע, ושתחומי העניין שלהם (לרוב מחשבים, מדעים, מתמטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה, גאדג'טים ועוד) אינם מנת חלקם של רוב בני החברה הסובבת אותם."
האם מה שתואר כאן הוא כינוי גנאי? ממש לא. זה אופי לכל דבר.
וכן, למי שעוד לא הבין, המונח גיק (חנון) מתאים לי לחלוטין (חוץ מהחלק של המתמטיקה, אני שונאת מתמטיקה!).
אז למה סוג האופי הזה לא יכול להתקבל בחברה כמו כל סוג אחר?
כמו שיש אנשים שאוהבים כדורגל,ריקוד או לצייר, ככה גם יש אנשים שאוהבים לשחק במחשב, לקרוא קומיקסים ולדבר על גאדג'טים.
אני באמת לא מבינה איך המונח חנון הפך למילת גנאי.
למה אנשים שאוהבים ריקוד לדוגמה, מתקבלים יותר טוב בחברה מאיך שאנשים שאוהבים גאדג'טים מתקבלים בה?
למה כשאני מכינה הרצאה בבית הספר על גיימינג, אף אחד מהכיתה שלי לא נרשם, כיוון שכל הכיתה חשבה שזה יהיה משעמם ושאיזשהו ילד "חנון" מהכיתה השנייה יעביר אותה?
ולמה שכשאני מספרת לחברה שלי על סרט מעניין וגיקי שראיתי, היא אומרת לי את המשפט חסר ההיגיון הבא: "אריאל, את חייבת להחליף תחביבים, יש לך תחביבים משעממים מדי."
א. מי את שתחליטי שהתחביבים שלי משעממים ושלך לא.
ב. אני אמרתי לך להחליף תחביבים פעם? למה שאקשיב לך בכלל!