מחסום לפה

למה אני כל כך רגיש, למה ?
למה אני לא יכול לזרוק את המילים המטופשות של אותו אחד ולזרוק אותם על הפרצוף שלו.
בכל יום אני צריך לשתוק ולא לדבר רק בשביל לא לקבל מילה ואז היא תרסק את הלב שלי.
למה אני כל כך רגיש ? למה אני לא כמו כולם.. ?
המילה הכי טיפשה, שבכלל לא אמורה לפגוע היא חודרת אל תוך הבשר שלי ועוברת אל הלב
במשך כמה שעות, השפתיים שלי לא מחייכות רק בגלל המילה שלא פוגעת באיש, היא חותכת אותי וגורמת לי לשתוק.
אני בורח מהמקום שבו קיבלתי את המילה הזאת, חושב לעצמי איך להעלים את המקום הזה.
ואותו בנאדם הפך לשטן, לראות אותו אני לא רוצה, שיסתלק, אני לא יסלח לו באמת.
אני לא רוצה לשמוע אף אחד, הלב שלי כבר סדוק, האנשים צריכים מחסום לפה, לא צריך לשמוע אותם הם אוהבים לזרוק מילים ולהגיד שהם צודקים.
אני סותם את הפה שלי אני סוגר את העיניים שלי, אני לא מדבר עם אף אחד, אני לא רוצה לראות איש.
כואב לי, זה רק פוגע בי אני הולך מפה.
העולם הזה חזק אני חלש פה, אני ממשיך לשבת בשקט ומחפש את המקום שבאמת מתאים לי, שבו לא יפגעו בי, וישאירו לי סימנים על הלב.
האנשים צריכים מחסום לפה. הגיע הזמן שאני יתחיל לדבר.