מחמחלמחמחמלה.

זו מחלה.
מחלה שלא עוזבת אותך,  שמלווה אותך מאז שאתה זוכר את התקופה שאתה שהכי חרוטה בך.
מחלה ששואבת ממך את הכוחות באינפוזיה דימיונית שלא יוצאת לך מהוריד.
מחלה שאתה יודע ממה היא נגרמה, ובמיוחד למה היא גרמה. מה שאתה לא יודע, זה איך לרפות אותה. איך להעלים אותה, להשכיח אותה. האם להתעלם ממנה ולהדחיק אותה באמת ישפר את המצב? מדי פעם, אך זה רק עניין של זמן עד שזה יכה בך מבפנים ויזכיר לך עד כמה המחלה הזאת נוראית ואכזרית.
מחלה שאתה מרגיש עמוק בתוכך שהיא מתחילה להשחיר את נשמתך, ולהרקיב את האני הפנימי שלך.
מחלה שמדרדרת אותך לאט לאט, אך בקפידה.
אתה יודע למה היא גורמת לך, ואתה יודע שאתה יכול לנסות להילחם בה, אבל אתה מרגיש שכבר אין טעם, וכל מה שנשאר לך הוא לקוות.
מחלה שמשחיתה את הנפש שלך, ומשפילה אותה, יום יום, שעה שעה. אתה חש בזה מבפנים, אתה סוחב את המועקה הבלתי מנוצחת הזו עמוק עמוק בתוך נפשך הפגועה, שנמצאת בגוף שנחלש מרגע לרגע.
מחלה שמונעת ממך את חייך, שמשתלטת על כל איבר אפשרי בגופך ומוחקת את כל מי שהיית או מי שאי פעם היית רוצה להיות.
מחלה שמונעת ממך להמשיך הלאה ולהשלים עם מה שקרה, עם מי שקרה ועם ההשפעה שבאה בעקבותייה.
מרוב שהיא כבר זו ששולטת בך, גורמת למעט האנושיות שנשארה בך להפוך לחסרת טעם.
מחלה שגורמת לך להפוך להיות עבד, מכונה חסרת תחושה. היא גורמת לטיפות האחרונות של עצמך להפוך לאפורות ואפלות. היא גרמה לך לאהוב אותה, לרצות אותה, להימשך אלייה. היא הפכה אותך למזוכיסט קר שמשתווה לחתיכת בשר מהלכת בעלת חוסר משמעות מוחלט. היא גומרת אותך באיטיות סדיסטית, כמו סיגריה שנזרקת ביער, ובסופו של דבר תגרום למי הים לשרוף ולהשמיד את כדור הארץ.
מחלה שאתה יודע שלא תעבור בקרוב, אבל אתה עדיין מקווה שתתעורר יום אחד ותחלוף סכנת המוות בעקבות המחלה הזו. אבל עד אז, המחלה כאן. היא אתה. אל תכחיש, תתמודד.