מחכה לתשובה..

כל חייו היה בהרגשה שאצלו דברים יראו אחרת : הוא יהיה מאוהב עד יום מותו באישה שכשיפגוש אותה יידע שזו היא ולא אחרת, הוא יעשה רק מה שהוא אוהב, הוא יממש את עצמו בדרך הכי נכונה מבחינתו, יממש כל פוטנציאל שגלום בו, הוא לא יהיה כמו אף אחד מסביבו, לא יחסר לו כסף, לא יחסר לו מגע אישה, לא יחסרו לו חיוכים ולא אהבה, לא יעבוד בעבודה הדורשת ממנו כל כך הרבה רק כדי שיוכל לסגור את החודש בכבוד. הוא היה בטוח שבמוקדם או במאוחר החלקים של הפאזל יפלו בדיוק במקומם ורק חיכה שיגיע היום המיוחל.
אלון אף פעם לא הרגיש מחובר לעצמו, כשקראו בשמו או שנאלץ להגיד אותו בעצמו בקול רם תמיד הרגיש לא נעים. כשנתקל בהשתקפותו במראה תמיד הסיר מבטו, גם את שיערו היה מסדר בבוקר כשעיניו כלפי מטה. לפני שהיה יוצא מהבית היה נעמד מול המראה (לא יותר מידי קרוב) מעיף מבט חטוף, תוהה לרגע האם בנות אוהבות מה שהן רואות כשהן מסתכלות עליו, את זה שהוא נראה לפני גיוס כשלמעשה השתחרר מהצבא לפני 4 שנים. תמיד תהה אם היה ביכולתו לשנות משהו אם היה עושה זאת.
המראה החיצוני של אלון לעומת האישיות והנפש הפנימית שלו שונים ומעבירים דברים הפוכים. מי שיסתכל עליו פעם ראשונה בטח ינחש ויגיד שהוא נער בכיתה יב' או מקסימום חייל צעיר, צנום מאוד, פניו חלקות משיער, תספורת קצרה, לא יפה, אך גם לא מכוער, על פני השטח בחור רגיל ובטח לא משהו מיוחד.אך בתוך עצמו היו הדברים אחרים, היה נדמה שהיה בוגר מעט, לפעמים בוגר מידי. לא היה מוצא עניין בשיחות השטחיות שאנשים אחרים היו כל כך נרגשים לדבר. ראשו היה מוטרד בשאלות קיומיות מעבר לכל דבר אחר.
"האם זה כל מה שיש לעולם להציע?"
"האם חייו של אדם מסתכמים בשנותיו בעולם הזה"
פעם עברה לו מחשבה בראש "אולי החיים הם סוג של סרט, אולי אני בתפקיד השחקן הראשי וכולם בעצם ניצבים, אולי הם כמו בובות על חוט, אולי להם אין את האפשרות לחשוב, ואולי הם כאן בעצם רק כדי לשמש כדמויות משנה בסרט החיים שלי"