מחיר הניצוץ

זהו. היום נפלתי. היום אפילו אני כבר לא יכולתי עוד., לא ויתרתי או האטתי אבל לא ראיתי כלום. לא ראיתי מה אני עושה לעצמי רק האמנתי בדבר היחיד שתמיד היה לי והוא הוביל אותי להתרסקות. כשל גופני, פיזי, מוחלט, שאט דאון מלא שכפו עליי הנפש או הגוף. האמנתי בעצמי.
שכל שאחשוב או אדמיין אוכל להשיג כי אני מוכן כי אני מקריב וזה איך שאני פועל, מה אתה מוכן לעשות\ להקריב כדי שככה וככה יתקיים או יקרה. מכונה שמחכה שיהייה לה קשה כי רק אז זה מעניין, מכונה שלא צריכה מנוחה, הפסקה או אפילו שינה. מכונה שחייבת לרצות ולהיות הכי הישגית ויעילה מבלי להרגיש.

להתבטא זה לא להרגיש. להתנסח זה לא לאהוב ולהיות נוכח זה לא להיות חזק.
יש פסול בלבכות מתשוקה? בלהחליט לקחת על עצמך משהו ולהפוך אותו לדבר העיקרי שממלא אותך בכל שעות היממה? לחשוב איך אני עושה יותר מכולם? איך אני אהייה הגורם המכריע בכל צומת ועל אילו ערכים ותחת איזו אמונה אקבל את החלטותיי? זאת מתוך אמונה שלמה שההבדל בין קשה מאוד לבלתי אפשרי הוא שהבלתי אפשרי לוקח טיפה יותר זמן ושביכולתי לעשות גם אותו, ומחויבות גדולה יש לי לעצמי ולאנשים החשובים בחיי, לא לעצור, לא להתפשר ולא לתת את הלב שלי במקום שלא ראוי לו.
זה לצאת "נגד" משפחה שמאמינה בדרך מסויימת וסדורה, ידועה מראש ומאמללת, חסרת כל אי ידיעה וברורה בצורה מעוררת ייאוש (עבורי),
זה לעשות תמיד ללא יוצא מן הכלל את מה שנכון ולא מה שנכון עבורך.
זה לעזוב עבודה מעולה עבור האפשרות לעבודה עוד יותר מעולה גם אם הסיכוי קטן. זה להיות מחוייב לעצמך וגם שאתה שבור ושוקל לשנות מסלול כי כלום לא מצליח אז לדבר את עצמך מחוץ לזה חזרה לנחישות. זה להיות מספיק אמיץ כדי לעמוד מול כולם ולעמוד על דעתך שאינך מסכים איתם. מבלי לשפוט, עם רצון תמיד להבין השקפה, מבלי שיצליחו להבין בחזרה אותך באמת לעומק. זה לענות על השאלה למה עזבת את העבודה הזו או את זו, למה אתה לא מתייצב. למה לקפוץ מדבר לדבר ולמה לא להסתפק או לכוון לאפשרי.
זה להיות מוכן להמר את כל הקופה על עצמך כל פעם מחדש.
זה לקבל ריקושטים מהקרובים אליך ביותר, זה שינויי ענק על בסיס יומי, זה טלטלות נפשיות נשנות וחוזרות, זו מלחמה שבה אתה לבד… המעודד של עצמך. עוד פעם. ולפעמים יש הפסדים עצומים. ימים בלי שינה, בלי אוכל, בלי שקט נפשי וגם בלי רגע קטן ללא מחשבה שממלאת את הראש. נמצאים עם חברים ועטופים במשפחה, אבל ברגעים הקשים תמיד זה לבד.
לחיידק לא קוראים דיכאון. קוראים לו תשוקה אמיתית.
זה לבכות כשאתה מדבר על מה שאתה רוצה להגשים, על מה שאתה נלחם כל יום להשיג למרות שתמיד הסיכויים הם לא לטובתך וכולם דואגים להזכיר לך את זה כל רגע מסביבך, מקשיבים כדי לשפוט לא כדי להבין ומפחדים פחד מוות מזה שיכשלו מלהבין כאילו אי הידיעה מאיימת יותר מאדם עם סכין. אבל זה חשוב מספיק.
ואותי זה מחרפן איך הם לא מבינים או רואים, שאני נלחץ וחושש כי דווקא השאלות שכן יש לי תשובה אליהן מפחידות אותי ולא אלו שאין לי תשובה אליהן. היופי בחוסר הוודאות, את החשש שהוא עלול לייצר או את התקווה שהוא יכול להפיק, הכל תלוי בהסתכלות.
אז מפסידים עוד "חבר". "לתמוך בך זה קשה מדיי. אנחנו לא מבינים, למה בכל מחיר?"
כי זה חשוב מספיק. זה ייעוד, זה משמעותי, זה גדול ממני ומכם, זה חשוב יותר מהאושר שלי ויותר מהחיים שלנו. זה לעשות לעולם ניתוח טוב שיחזיק ולא סתם עוד פלסטר ייצוגי,זה לתת משמעות עמוקה גם לדברים רדודים, זה לגרום לאנשים להרגיש אחרת. לבעור מתשוקה לגבי השאיפות שלהם ולו רק יקבלו גיץ ממני… שלפעמים נראה כאילו דקלמתי אותו מיליון פעמים וחוזר על האמרה מולם אבל זה תשוקה מדברת. המוח שלנו חושב יותר מהר ממה שהפה מסוגל לדבר אבל הלב חושב ומדבר יותר מהר משניהם.
זה לא נראה הגיוני אני מבין….. אבל זה מה שזה ואת התשוקה שלי זה לא מקטין. לא האי הבנה ולא האי רצון להשלים, עם העובדה שאני מוכן לעשות הכל כדי להשיג את השאיפות הכי אמביציוניות שלי בחיים.
אף פעם לא רציתי הערכה או שותפות, לא חשבתי או ציפיתי שאחרים יקריבו מעצמם אפילו טיפה עבור השאיפות שלי, לא התעניינתי לרגע בסיפוק דעת השני או ברצון לחברות. רציתי רק שיבינו את התשוקה שלי והמחויבות לחלומות, את האי התפשרות גם כשזה קשה וגם אם הצד השני לא היה מוכן להקריב באותה מידה עבור החלומות שלו, הייתי אמור להיות השראה עבורם ולא תלות….. כמו מראה שמזכירה מה גם הם מסוגלים עבור עצמם לעשות.
מה עומד מאחורי הכל, מה גורם לילד בן 25 לעשות את *הכל* בלי הגבלות, מוכנות מלאה והקרבה מוחלטת. לישון שעה בלילה ולאכול פעם בכמה ימים כי הראש במאבק שמעט מאוד יכירו. מאבק שנובע ממחוייבות עצמית ולא מדעת קהל, מרצון אמיתי ולא יעד נלמד, מאמונה שלמה ומוכנות גם להפסיד, מטרה שעבורה מוכנים להתמיד. לא להתמיד בדברים הקלים… להתמיד כשנראה שכולם צודקים… שצריך להרים ידיים לפעמים. "ניסית. הקרבת. מה עם לימודים?"….
הרבה פעמים בראש אני באמת מסכים… אבל אסור לי להסכים כי זה אומר שהנה תמיד הייתה לי את הפלאן בי שלי, שויתרתי, גם אם דחיתי זו לא מחוייבות *מלאה!*.
אני מרגיש ומאמין שנועדתי הרבה יותר מזה להגשים וגם אם אסיים בגיל 50 בלי שקל בלי בית וגם בלי אהבה בחיים. אדע שעשיתי הכל בלי מעצורים או גבולות, שהתגברתי על דברים שמעטים מסוגלים, לא פקפקתי לרגע בדרך שבחרתי, דרך הנמנעת בכל מחיר מלהתפשר ולעצור באזור הנוחות, דרשתי מעצמי יותר בכל יום והייתי מחוייב לחלומות ולשאיפות שלי בחיים גם ברגעים הכי קשים, כשאחרים נטשו את השאיפות והרצונות העמוקים ביותר שלהם כי היה עליהם לשלם סוג של מחיר קטן כבר מזמן. אני עדיין שילמתי את המחיר ותמיד אהייה מוכן מתוקף אמונה בעצמי. כל פעם שיעמוד האתגר בדרך אהמר על עצמי שוב, אול אין. אתלה את ההצלחה שלי לא בכסף או בנכסים העומדים לרשותי אלא באישיות שפיתחתי, בחוסן המנטלי, בידע הרחב ששתיתי בכל הזדמנות וביכולת שלי לייצר את הכל מחדש גם אם מחר אפסיד הכל. אני ומי שאעשה מעצמי זו ההצלחה.

לחלומות שלי אין מחיר. הם גדולים ושאפתניים משום מקום. לא חונכתי ככה ולא ביליתי בחברת נותני הרעיון. חשבתי כאדם עצמאי, חקרתי את עצמי, שאלתי את עצמי את השאלות הגדולות והבנתי שהזמן להניע לתשובות הוא כמה שיותר מוקדם, מי אני רוצה להיות? עם אילו ערכים? מה אני רוצה להיות מסוגל להקנות לי ולמשפחה שלי בחיים האלה? והכי חשוב. איך אני הולך לעשות את זה.
"knowing is not enough; we must apply.
being willing is not enough, we must do."
– Leonardo Da Vinci.

להפסיד כסף זה שולי כולנו יודעים את זה, זה לא כיף אבל זה שולי, פעם האמנתי למשפט שאומר " להפסיד כסף אין בעיה אפשר להשיג כסף שוב, להפסיד זמן זה בעיה כי הוא לא ישוב ולא ניתן להשיגו "
מי שהעלה את הנקודת הסתכלות הזו נתן רק מנה ראשונה בלי לגלות שיש מנה עיקרית.
להפסיד כסף זה בסדר גמור. להפסיד זמן זה מבאס ומצער. להפסיד טעם – את התשוקה , הרצון העמוק להשלים דברים החל מעבודה וכלה בזוגיות. כשהפסדתם את זה, אתם כבר לא במשחק. כאן הפסדתם את החיים מבחינתי.

יש אמרה על יזמים –
"יזם הוא אדם המכניס לפה יותר ממה שהוא מסוגל ללעוס בתקווה שיצליח ללמוד מהר איך ללעוס את זה"
נצלו את הזדמנות החיים.

היום כבר קרסתי כמו שלא קרה לי בחיים, בגלל שניסיתי ככל יכולתי אבל מבלי לבצע שום שינויים, שום דבר שיקל עליי נפשית או יעזור לי בסביבה שלי, לא יצרתי לעצמי את המדרגה המתאימה.
אני האדם שהרבה חברים וחברות מוצאים בו כזה שיקשיב להכל ויעשה כל שביכולתו כדי להבינם ולי אין.

זה בסדר לעשות unfollow לאנשים במציאות וזה בסדר להחליט בכל שלב מה אתם רוצים להרשות סביבכם ועם מי.
הרפואה הקונבנציונלית אינה מכוונת יעילות אלא מכוונת סיכויים ואנשים אינם מכוונים תשובות אמיתיות הם מכוונים נחמה.

אני עדיין אהייה האדם הכי אדיב, מכבד ואמפתי ואשאף כל יום להיות עוד יותר. אני עדיין אעשה מעל ומעבר ואתן 1100% בכל צמתי חיי. אני עדיין אהייה הכי מצליח בתחום שלי. אני עדיין יעשה את העולם טוב יותר. אני עדיין אהייה בוער מתשוקה למה שאני רוצה להגשים בחיי על פני הכדור הזה כנגד כל קושי שרק יבוא. אני עדיין אשנה את העולם ואחיה בתנאים שלי.

– לא משנה מה הפסדתם בחייכם. אם זה בן משפחה, חבר אהוב או את עבודת חלומותיכם.
אנא מכם, היו אמיתיים עם עצמכם, רדו לתוך עצמיכם בשיחה אחת עצמית ונוקבת לעמקיי נשמתכם ותחשבו מה אתם באמת רוצים להגשים בחיים החד פעמיים שלכם.