מזל טוב, אחותי! (חשוב לי שתקראו את רציתי להוסיף)

מזל טוב, אחותי!
הנה שוב את גודלת… אבל האישיות שלך אותה אחת נשארת.
את אותה ילדה קטנה וקולנית, צועקת וצוחקת מכל שטות.
יש לך רגעים של אהבה, למרות שלרוב של שנאה.
אני זוכרת איך כשהיית קטנה… לפני שבע שנים בדיוק, איך שנולדת. הפרצוף שלך על הפנים. אני גם זוכרת מה לבשתי. מה חשבתי. איך התרגשתי.
חלפו עוד כמה שנים ואני זוכרת איך שיחקנו יחד משחקים. הייתי איכשהו נכנסת לך ללול והיינו משחקות בבובות ובצעצועים.
אחר כך הכרת את עולם הברביות והמיקמק, שוקעת בהם ולא מאפשרת לי להיכנס ללבך.
אחות קטנה שלי, עכשיו את גם קוראת ספרים. עברת את כיתה א' בהצלחה, נסיכה קטנה!
את כבר מכירה שירים, ועברת ממש מעט בחיים.
את גדלת מתינוק קטן לפרח מלבלב, יפה כמו השמיים, רך כמו הדשא, ועמוק כמו המים.
את כבר לא צריכה אותי כדי להתבגר, אבל אני אעמוד עדיין לצידך.
הזכרונות ממשיכים להכות, וזכרונות באים בלי סוף.
ערב של שירה על המיטה, צוחקות ומעמידות פני זמרות. טושים משמשים כרמקולים ומוזיקה מהמחשב משחקת את הפלייבק, ואנחנו זמרות מפורסמות שמופיעות בכל העולם.
ממשיכים הלאה, מתבגרים. היום הראשון ללימודים! את בחולצה אפורה וטייץ כמוני, יוצאת איתי, עם אבא ועם אמא. מגיעים לבית הספר ונפרדים לשלום! ביי- ביי גן, לא נהיה בך עוד.
הנה ממשיכים, יום החינוך ואחד מהטקסים האחרונים.
שרים שירים ומריעים, רוקדים וצוחקים. כולנו בחולצות לבנות, יוצאים עם יובל ואיתי אחרי שעשינו כמה הצגות.
חוזרים לעבר, מכינים עוגות! תבשילים וניחוחות, כמה זכרונות!
מכינים עוגת דבש, או עוגת שוקולד לכבוד היום הולדת החדש, קמח ומים, כל המטבח מלוכלך וברגע זה נשטף.
ממשיכים במסע אחורה, מקשקשים על שולחנות, זה קרה בטעות באמת שלא ניסינו כלום לעשות!
עד עכשיו הצבע מתחת לשולחן, מזכיר זכרונות בצבע ירוק.
ועכשיו ממשיכים עוד אחורה, כשאת תינוקת קטנה… בתחרות את זוכה!
מלוכלכת כל כולך, מלאה בצבע ובחול זכית בתחרות בתור "המלוכלכת מכול". הפרס הוא לחלק עוגיות, ואת שמחה כאילו זכית בהכל.
קטנה שלי כבר גדלת, השיער שלך התארך, זרועותייך נמתחו, וכל השומן הילדותי נעלם.
עוד ועוד אנשים מתאהבים בך, ועוד ועוד זכרונות חדשים נוצרים עכשיו.
ועוד שנה- שנתיים, אזכר בעבר, רק אעיף מבט, ואותו הזכרון שלי כותבת לך ברכה, יכה בי בחוזקה.
אני אזכר בך ובי רבות, מתקוטטות, אני אזכר בדובה, בובת האדם הקטנה שלך, אני אזכר בעינייך בצבע החום שוקולד, אני אזכר בשמות שתמיד המצאת בכמה שניות.
ועוד כמה שנים, אני אזכר בכל המשחקים. אני אזכר בך משחקת איתי כשאני קטנה, אנחנו משחקות בגננת ובמורה.
אבל עכשיו יש את ההווה, ועכשיו אני זוכרת איך בחוץ היינו יושבות, על הנדנדה מתנדנדות, מדברות אחת עם השנייה, לפעמים עם חברה.
אני אזכור אותנו משחקות בתופסת, או במשפחה יחד עם בני הדודים מאנגליה.
אני אזכור אותנו מתלחשות על בנים, שלפי דעתך, למען האמת, לא היו כאלה מעניינים.
אני אזכור אותך נושכת את בן דוד שלנו, אדם, כשאת עוד תינוקת, ואני אזכור אותך בוכה שנפרדו מלאה כשחזרנו לארץ.
אני אזכור כל כך הרבה דברים ממך, כי את אחותי וככל הנראה תמיד תישארי, ואותך, ילדה קטנה שלי, אני תמיד אזכור, ואדע איך הרגשתי וארגיש את עוצמת האהבה שלי אלייך.
אוהבת אותך תמיד אחות קטנה,
אחותך הגדולה.